רגבים נ' שר הבטחון ואח'

פסק-דין

1.בית המשפט רשם לפניו כי מתגובת המדינה עולה שהמעיין (או שמא בור המים) הנזכר בעתירה נמצא בשטח בבעלות פרטית, וכי המשיב 5 הוכיח זיקה למקרקעין נשוא העתירה.

2.בית המשפט רשם לפניו כי ניתן צו על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי המתייחס לאתר חאן לובן, וכי בשלב זה טרם גובשה החלטה ביחס להפעלתו של סעיף 11 לחוק העתיקות הירדני.

אין דרכו של בית משפט זה להתערב בסדרי העדיפויות לפיקוח ולאכיפה שנקבעו על ידי הגורמים המוסמכים (ראו, לדוגמה מני רבים, בג"ץ 3036/17 רגבים נ' שר הביטחון (21.5.2018)). לא ראינו לסטות מכלל זה במקרה דנן, משלא שוכנענו כי הרשות המוסמכת התנערה מחובתה לאכוף את החוק, או שנפל פגם המצדיק התערבותנו על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה.

משכך, דין העתירה להידחות, וממילא איננו נדרשים לשאלת תחולתו של החוק להסדר התיישבות ביהודה ושומרון, התשע"ז-2017.

3.סוף דבר, שהעתירה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באדר א התשע"ט (4.3.2019).