פז חברת נפט בע"מ נ' רשקס משה

פסק-דין

ב בית המשפט העליון

רע"א 3565/97

בפני: כבוד השופט ת' אור

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופט י' אנגלרד

המ בקשת: פז חברת נפט בע"מ

נגד

המשיבים:

1.רשקס משה

2.עובד יוסף

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.5.97 בת"א 1350/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שלו

תאריך הישיבה: יד' באדר התשנ"ט (02.03.99)

בשם המבקשת: עו"ד יהושע חורש, עו"ד גלית קסטיאל

ועו"ד גיל דניאל

בשם המשיבים: עו"ד יורם אבירם

החלטה

המשיבים מנהלים תחנת דלק באזור תל ברוך, בהתאם להסכם אשר בינם לבין המבקשת. בין הצדדים נחתם, בין היתר, הסכם הידוע בתור "הסכם קמעונאי". על פי הסכם זה, משמשים המשיבים כקמעונאים מטעם המבקשת למכירת מוצרי נפט המסופקים על ידי המבקשת, כשעל פי המוסכם התחייבו המשיבים להשתמש במקרקעין עליהם הוקמה תחנת הדלק ובמבנה התחנה עצמו, אך ורק למכירת ושיווק של מוצרי נפט של המבקשת.

במסגרת תובענה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, בקשה המבקשת סעד זמני, על פיו תאכפנה על המשיבים הוראות ההסכם הקמעונאי במספר עניינים: המחיר שייגבה על ידם עבור מוצרי הנפט המסופקים להם על ידי המבקשת, אשר ימכרו על ידם; קביעת העמלות שישולמו על ידי המבקשת למשיבים; ותנאי ואופן התשלום על ידי המשיבים למבקשת.

בעיקרם של דברים, טענת המבקשת היא, שהמשיבים מפרים מספר סעיפים בהסכם הקמעונאי, סעיפים 5, 8 ו9- שלו, על פיהם המחיר בו ימכרו המוצרים המיוצרים, גובה עמלת המשיבים ואופן החיוב בגין המוצרים אשר יסופקו למשיבים נתון לשיקול דעתה של המבקשת כפי שיהיה מזמן לזמן.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ליתן את צו האכיפה המבוקש. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, בה תוקף בא כוח המבקשת את נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה לסעד הזמני אשר נתבקש על ידה.

עיינו בחומר הרב בכתובים אשר הומצא לנו על ידי בעלי הדין, ושמענו את טיעוניו של בא כוח המבקשת בפנינו, ובאנו למסקנה שדין הבקשה להדחות.

הסעד הזמני אשר נתבקש על ידי המבקשת הוא סעד אשר על פיו אין המשיבים רשאים לסטות מהתנאים הנוגעים למחיר המוצרים: התמורה הנקבעת עבורם על ידי המבקשת, שיעור העמלה לה זכאים המשיבים ואופן התשלום עבור המוצרים. סעד זה על פי תוכנו, הינו חיוב המשיבים לעמוד בכל התנאים האמורים, שאם לא יעשו כן יהיה בכך הפרה של צו בית משפט. במילים אחרות, כל הפרה של תנאי מתנאים אלה - אשר נקבעים על ידי המבקשת לפי האמור בהסכם הקמעונאי - על ידי המשיבים, תחשב להפרה של צו בית משפט ותקנה למבקשת עילה לסעד נגד המשיבים לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

מבלי להכנס לכל נימוקי הצדדים בשאלה אם קיימת תשתית משפטית למתן צו כזה, די לנו שנאמר, שבמסגרת שיקול הדעת אשר מסור לבית המשפט ליתן צו זמני, לא היה זה ראוי, בנסיבות המקרה, ליתן למבקשת צו זמני כמבוקש על ידה. די בנימוק זה, כדי שלא נתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי כאשר החליט לדחות את בקשת המבקשת לסעד הזמני.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בבקשה זו בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, יד' באדר התשנ"ט (2.3.99).