מחמד אסמאעיל אלמחאריק ואח' נ' שר הפנים -משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.העותרים הינם תושבי הרשות הפלסטינית. בשנים 1995 – 1996 נישאו העותרים לבנות זוג, אזרחיות ישראל. בעקבות הנישואין פנו העותרים ובנות זוגם בבקשה ליתן לעותרים מעמד בישראל מכוח הנישואין. משלא אושרה הבקשה, הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 4030/00). במסגרת הדיון בעתירה הודיעו המשיבים כי הבקשה לאיחוד משפחות אושרה, זאת בהתאם לנוהל משרד הפנים בעניין איחוד משפחות בישראל של בני זוג זרים של אזרחים ישראלים (להלן: הנוהל המדורג). בעקבות הודעה זו נמחקה העתירה ביום 23.11.00 ולעותרים הונפק רשיון ישיבה מסוג א/5, אשר כעולה מהודעת המשיבים לפנינו, מחודש מדי שנה לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות.

2.בעתירתם הנוכחית מבקשים העותרים כי תוענק להם אזרחות ישראלית. לטענתם הם מתגוררים עם משפחותיהם מאז נישואיהם, מנהלים משק בית משותף, ולא נזקפת לחובתם כל מניעה פלילית או בטחונית. המשיבים מצידם טוענים כי נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן: חוק הוראת השעה) ובהתאם להחלטת הממשלה מיום 12.5.02 שקדמה לו, לא ניתן "לשדרג" את מעמדם של העותרים. שר הפנים רשאי, לכל היותר, לשקול את הארכת רשיון הישיבה שהיה לעותרים במועד בו נכנסה החלטת הממשלה לתוקף – ביום 12.5.02. באותו מועד, כך המשיבים, אחזו העותרים ברשיון ישיבה מסוג א/5. במועד זה טרם היו זכאים העותרים לקבל אזרחות, בשים לב להוראות הנוהל המדורג הקובע כי האפשרות להתאזרח ניתנת רק בחלוף ארבע וחצי שנים ממועד הענקת אשרת א/5 לראשונה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בהתאם למצב המשפטי הקיים לפי חוק הוראת השעה, אין עילה להורות על מתן אזרחות לעותרים, זאת נוכח הוראת סעיף 2 לחוק הוראת השעה שזו לשונה:

"בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור".

נזכיר כי עתירות שתקפו את חוקתיות חוק הוראת השעה (בנוסחו הקודם) נדחו (בג"צ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (לא פורסם, 14.5.06)). העותרים גם אינם טוענים כי מתקיימות בהם הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 3ג לחוק הוראת השעה. במצב דברים זה, נכנס עניינם של העותרים לגדר הוראת המעבר שבסעיף 4(1) לחוק הוראת השעה המתירה לשר הפנים להאריך את רשיון הישיבה שהיה בידיהם במועד כניסת החוק לתוקפו. כפי שהודיעו המשיבים, רשיון הישיבה שבידי העותרים מוארך מעת לעת, ומשכך, אין עילה לעתירה (השוו: בג"צ 4255/06 צאלח נ' שר הפנים (לא פורסם, 13.7.06)). למותר לציין, כי אם תתקבל בעתיד החלטה שלא להאריך את רשיון הישיבה של העותרים, או אם ישתנה המצב המשפטי, טענות העותרים שמורות להם.

4.אשר על כן דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים.

ניתן היום, י"ח סיון, התשס"ז (04.06.07).