פדל חיר נ' מדינת ישראל

פסק-דין

בעתירה זו מתבקש בית-המשפט להורות למשיבים לקבוע את דרגת הנכות של העותר בהתאם לחוות-דעת רפואית שצורפה לעתירה.

דין העתירה להדחות על הסף. מעיון בעתירה ובתגובה שהוגשה מטעם המשיבים עולה, כי העתירה מכוונת נגד החלטת ועדה רפואית, לפי סעיף 10 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב], (להלן - החוק), אשר העמידה את שיעור נכותו של העותר על 62%. על החלטת הועדה הרפואית ערר העותר לועדה הרפואית העליונה, ועררו נדחה. בנסיבות אלה, ככל שלעותר השגות על החלטת הועדה הרפואית העליונה, היה עליו לערער על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 12א' לחוק. משלא מיצה העותר את הדרכים הפתוחות בפניו להשיג על ההחלטה בעניינו, אין הוא יכול לפנות בעתירה לבית-משפט זה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בבג"צ 2924/97 משה נוי (אדטו) נ' משרד הביטחון - אגף השיקום (לא פורסם):

"בית המשפט הגבוה לצדק אינו ערכאת ערעור על החלטותיהם של הועדה הרפואית או קצין התגמולים... העותר לא הלך בדרך שהחוק התווה, ואין הוא רשאי ללכת בדרך שהחוק לא פתח בפניו, ולהגיע בקפיצת דרך אל בית משפט זה."

בשולי הדברים נוסיף, כי מהחלטת הועדה הרפואית העליונה עולה כי חוות-הדעת הרפואית שצירף העותר לעתירה, היתה בפני הוועדה בעת מתן החלטתה. בהתחשב בכך, הרי שטענות העותר עניינן למעשה מחלוקת בדבר קביעת ממצאים רפואיים, ועל כן נראה כי אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה גם לגופה של העתירה.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתן היום, ל' בסיון תש"ס (3.7.00)