עוזי מאיר ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין

א. עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי יינקטו הליכים פליליים כנגד המשיב 5 – ראש העיר יהוד נווה מונוסון – בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, בהקשר זה מבקשים העותרים, כי המשיבים יפעלו על מנת להשעות את המשיב 5 מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה יהוד. כן מבקשים הם, כי המשיבים ינקטו בצעדים לשם הריסת המבנים שנבנו על-ידי משיב 5 שלא כחוק, כנטען, וכי ימסרו לעותרים את מלוא המידע הקיים בידיהם ביחס לפעולות הבנייה שביצע המשיב 5.

ב. (1) לטענת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף. בהתייחס לבקשה כי ינקטו הליכים פליליים כנגד המשיב 5 נטען, שחוות דעתו של תובע יחידת הפיקוח המחוזית קבעה כי קיים קושי ראייתי בהוכחת חריגות בנייה וכן מדובר בעבירות בנייה שעל פני הדברים התיישנו. כן נטען בהקשר זה כי העותרים לא מיצו את ההליכים שעמדו בפניהם, שכן עמדה להם האפשרות להגיש ערר על סגירת התיק בהתאם לסעיפים 65-64 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982.

(2) באשר לבקשה להורות על הריסת המבנים החורגים, אין הדבר אפשרי, לטענת המשיבים, שכן חלפו למעלה מ- 60 יום מאז נסתיימה הבניה. כן לא מצא תובע יחידת הפיקוח המחוזית מקום לנקוט בהליך של צו הפסקה שיפוטי, שכן הוחלט שהמשיב 5 לא יועמד לדין (סעיפים 205 ו- 212 לחוק התכנון והבניה).

(3) באשר לבקשה לגילוי חומר החקירה הודיע המשיבים כי בכוונתם לאפשר לעותרים לעיין בחומר החקירה בהתאם להנחיית פרקליטת המדינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה המצוי בתיק המשטרה".

(4) לבסוף, בכל הנוגע להשעיית המשיב 5 טוענים המשיבים כי לא התקיימו העילות לשם הפסקת כהונתו – חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 קובע בסעיף 20 הוראות בדבר פקיעת כהונתו של ראש רשות כאשר הוא מורשע בעבירה שיש עמה קלון, תנאי זה בודאי אינו מתקיים בענייננו. כן קובע סעיף 120 לפקודת העיריות עילות שבהתקיימן יחדל חבר מועצה לכהן במועצה, אך אף העילות האמורות אינן מתקיימות. כן עוד טוענים המשיבים, אין מקום במקרה הנוכחי כי שר הפנים יעשה שימוש בסמכותו להשעות מתפקידו ראש רשות, או בסמכות לפיזור רשות מקומית, הנכונה רק לאחר מינוי ועדת חקירה.

ג. (1) אין בידנו להעתר לעתירה, שהיא אכן עתירה מוקדמת. באשר להעמדת המשיב 5 לדין, משהחליט תובע יחידת הפיקוח המחוזית, בחוות דעת משפטית לאחר בדיקת החומר, כי אין מקום להגשת כתבי אישום נגד המשיב 5 בשל קושי ראייתי ובשל התיישנות, הפרוצדורה המתאימה – כפי שציינה המדינה בתשובתה – היא הגשת ערר על סגירת התיק למוסמך לכך בתביעה הכללית, לפי סעיפים 64 ו- 65 לחוק סדר הדין הפלילי (במקרה דנן מנהל תחום עררים בפרקליטות). זו דרך המלך, ואין מקום להליך בבית משפט זה לפני שנעברה ומוצו הליכיה. עיקרון זה נשנה פעמים רבות בפסיקה; ראו למשל בג"צ 1496/04 שיין נ' המשרד לבטחון פנים (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן). אף באשר לסעדים האחרים שנתבקשו, מקובלת עלינו עמדת המשיבים 3-1, קרי, כי בנסיבות של אי העמדה לדין אין אפשרות לצו הריסה שיפוטי, וצו הריסה מינהלי חלף מועדו. הוא הדין באשר להשעיה, הטעונה תנאים שאינם מתקיימים כאן. חומר החקירה יימסר לעותרים לפי ההודעה, ונתייתר הדיון בו.

(2) נוסיף, כי אם יבחרו העותרים לערור על החלטת הסגירה, חזקה על הגורם העוסק בערר במשרד המשפטים שיבדוק את החומר כנדרש.

(3) כאמור, לא נוכל להעתר לעתירה. אין צו להוצאות, שגם לא נתבקש. ועם זאת, משיבים 4, 5 קיבלו את ההחלטה מיום 21.4.05 ולא קיימוה; לפיכך ישלם המשיב 5 אישית לאוצר המדינה סך 1,500 ₪.

ניתן היום, ה' בתמוז תשס"ה (12.7.05).