אסמא יוסף ח'מאיסה ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.העותרת 1 היא אזרחית ישראל, אשר נישאה בחודש אוקטובר 1995 לעותר 2, תושב האזור. על פי הנטען בעתירה, הגישו העותרים במהלך שנת 1995 בקשה לקבלת מעמד בישראל עבור העותר 2, אך בקשה זו נדחתה בשנת 1997 מטעמים בטחוניים. מן העתירה עולה כי העותרים שבו ופנו למשיב בבקשה לקבלת מעמד, אולם בקשתם סורבה פעם נוספת בשנת 2001, גם הפעם מטעמים בטחוניים. בחודש אפריל שנה זו נענו העותרים בשלישית כי דחיית בקשתם מטעמי ביטחון עומדת בעינה.

בגין דחיית בקשתם פנו העותרים לבית משפט זה בשנת 2001 אולם בהמלצת בית המשפט מחקו את עתירתם. עתירה שניה, שהגישו העותרים בשנת 2003, נדחתה בנימוק שאין מקום לדיון מחודש בעניינם. עתה שבים העותרים ותוקפים את החלטת המשיב זו הפעם השלישית, בטענה כי לא נשקפת מן העותר 2 כל סכנה בטחונית, והא ראיה, שמעת לעת ניתנו לו אישורי כניסה לישראל.

2.דין העתירה להידחות על הסף שכן העותרים לא הצביעו על טעם כלשהו המצדיק עיון מחודש בעניינם לעת הזו. לא למותר לציין כי על פי הוראת סעיף 2 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), אין ניתנים לתושבי האזור רשיונות לישיבת קבע בישראל (עתירה נגד חוקתיות הוראת השעה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (בג"ץ 7052/03 עדאלה ואח' נ' שר הפנים ואח'). על פי המצב המשפטי הקיים לא ניתן, אפוא, ממילא להיזקק לבקשת העותרים, וזאת גם אלמלא הטעמים הביטחוניים העומדים פעם אחר פעם בבסיס הסירוב ליתן לעותר 2 מעמד בישראל.

מן הטעמים שפורטו, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"א אייר, תשס"ה (30.5.2005).