שמעון עופר נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.בעתירה זו מבקש העותר, שהינו אסיר המרצה שני מאסרי עולם מצטברים בגין רצח כפול, כי בית המשפט יורה למשיבים להחיש את הטיפול בבקשתו שייקצב עונש מאסרו.

2.העותר מרצה את מאסרו החל ביום 1.7.93, בשני מאסרי עולם מצטברים. ביום 4.9.05 פנה העותר אל ועדת השחרורים המיוחדת בבקשה כי עונשו ייקצב. לטענתו, בכל פעם שפנה לברר את גורל בקשתו, נאמר לו כי עניינו יועלה בהתכנסותה הבאה של הוועדה, אך בפועל אין עניינו מטופל. העותר מוסיף וטוען כי ברצונו להקים משפחה, אך שעון החול עומד לו לרועץ, ולכן החשיבות בזירוז הטיפול בעניינו.

3.ב"כ המשיבה הודיעה, כי אכן היתה כוונה לדון בעניינו של העותר בישיבת הוועדה ביום 21.12.05, ולכן אף נדחו חופשותיו עד לאחר מועד זה, אך לאחר מכן התברר כי אין הוועדה רשאית להמליץ על קציבת עונשו של העותר בשלב זה, ולפיכך לא נדון עניינו בישיבתה.

4.סעיף 29(ב) ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע:

"אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת, לבקשתו, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו של האסיר לאחר שחלפו לפחות חמש עשרה שנים מהיום הקובע, ובלבד שהתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ-30 שנים, שתימנה החל ביום הקובע;

בסעיף זה, "היום הקובע" - היום שבו החל אסיר עולם לשאת את מאסרי העולם שנגזרו עליו בגזר דין אחד או היום שבו נגזר עליו בערכאה ראשונה מאסר העולם האחרון, המוקדם מביניהם" (ההדגשה לא במקור).

בענייננו, יעברו חמש עשרה שנה מן היום הקובע רק ביום 1.7.08. על-פי החוק, רק אז תהא הוועדה רשאית להמליץ לנשיא המדינה על קציבת עונשו של העותר. לאור האמור, עתירתו של העותר היא מוקדמת.

5.יש להעיר, כי בהתאם לסעיף 30(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, רשאים נשיא המדינה או שר המשפטים לפנות בכל עת אל ועדת השחרורים המיוחדת כדי שתדון בעניינו של אסיר עולם, ותמליץ על קציבת עונשו. אולם עתירה זו על פניה אינה מגלה עילה לפנייה מיוחדת כזו מטעם נשיא המדינה או שר המשפטים, תוך חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 29(ב) לחוק. בקשה ברוח זו גם לא הוגשה על-ידי העותר.

לאור האמור, העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה, ודינה להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"ג באלול התשס"ז (6.9.07).