דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

המועצה המקומית שהם נ' שרת החינוך -משרד החינוך ואח'

פסק הדין בבג"ץ 4714/02 ניתן ביום 18 בדצמבר 2008.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 18 בדצמבר 2008.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 4714/02
נפתח
2002
ניתן
18 בדצמבר 2008
משך
3 עמודים

ההרכב

  • א' ריבלין
  • א' פרוקצ'יה
  • מ' נאור

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 4714/02 המועצה המקומית שהם נ' שרת החינוך -משרד החינוך ואח' (18.12.2008)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4714/02

בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין · כבוד השופטת א' פרוקצ'יה · כבוד השופטת מ' נאור

העותרת: המועצה המקומית שהם

נגד

המשיבים: 1. שרת החינוך -משרד החינוך · 2. המועצה האזורית חבל מודיעין · 3. משרד הפנים · עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה: ט"ו באב התשס"ז (30.7.07)

בשם העותרת: עו"ד יובל גלאון; עו"ד לירון רז

בשם המשיבים 3-1: עו"ד אילאיל אמיר

בשם המשיבה 2: עו"ד יעקב פודים

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

ביום 3.11.2008 הוגשה על ידי העותרת בקשה שכותרתה "הודעה מטעם העותרת ובקשה למחיקת העתירה ולחיוב המשיבים 1 ו-3 בהוצאות". בבקשה מודיעה העותרת כי פרסום צו איגוד ערים (שהם-חבל מודיעין) (חינוך) (הוראת שעה), התשס"ח-2008, אשר במסגרתו הוקם איגוד ערים שמטרתו להפעיל את חטיבת הביניים "נחשון" בניהול משותף של העותרת והמשיבה 2, מייתר את הצורך בעתירה ומשום כך היא מבקשת למחוק אותה. העותרת מבקשת כי בית המשפט יחייב את המשיבים 1 ו-3 בהוצאותיה, שכן לטענתה הפתרון הושג במידה רבה בשל ניהול העתירה "שהוותה פלטפורמה ליישומם של ההליכים שבוצעו עד כה".

בתגובתם לבקשה טוענים המשיבים 1 ו-3 כי עיקר הבעיה בהגעה להסדר עד כה הייתה חוסר ההסכמה בין העותרת לבין המשיבה 2 באשר להקמת איגוד הערים, וכי רק לאחר ההסכמה ביניהן בשנת 2006 החלו הליכים מנהליים לצורך הקמת איגוד הערים. לטענת המשיבים 1 ו-3, מתחילת הפרשה ועד לסופה "הטיפול המנהלי בבקשת העותרת להקמת איגוד ערים, היה ללא דופי" ולא היה צורך בהגשת העתירה. לטענתם, ההליך המנהלי אמנם הביא לקבלת הסעד החלופי שהתבקש בעתירה, אך הדבר אינו נובע מעצם הגשת העתירה אלא מהליך מנהלי מוצלח שלעתירה לא הייתה השפעה עליו. מטעמים אלו, מתנגדים המשיבים 1 ו-3 לבקשת העותרת להטיל עליהם הוצאות ומבקשים כי בית המשפט יחייב את העותרת בהוצאותיהם. גם המשיבה 2 – שבית המשפט לא התבקש לפסוק כנגדה הוצאות – מבקשת להטיל הוצאות על העותרת, שכן לטענתה, זו צריכה הייתה לצרף אותה לעתירה כמשיבה פורמלית מכיוון שהיא נתנה את הסכמתה לעמדת העותרת בדבר הניהול המשותף של חטיבת הביניים. לטענתה, משבחרה העותרת שלא לעשות כן, ועקב כך נאלצה המשיבה 2 להשתתף בהליך, יש לחייב את העותרת בהוצאותיה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש להורות על מחיקת העתירה ללא מתן צו להוצאות. שיקול משמעותי בפסיקת הוצאות הוא שמתקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו: בג"ץ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994); בג"ץ 3325/05 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' מפלגת הליכוד (לא פורסם, 10.5.2007)). במקרה שלפנינו אמנם הוחלט לבסוף על פתרון התואם את הסעד החלופי שביקשה העותרת בעתירה המתוקנת, אך לא שוכנעתי, לאור התפתחות העתירה וטענות הצדדים, כי קיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לסעד שהתקבל. כמו כן, איני סבור כי יש לקבל את עמדת המשיבים כי העתירה שנוהלה כנגדן היא "הליך סרק" המצדיק את חיוב העותרת בהוצאות.

אשר על כן, העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ופטת

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

ניתן היום, כ"א בכסלו התשס"ט (18.12.2008).

המשנה-לנשיאהשופטתשופטת

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים