ישראלה טולוצינסקי נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי משפט ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

העותרת מלינה על-כך שבית-המשפט המחוזי פעל בחריגה מסמכות או בחוסר סבירות בכך שלא נעתר לבקשתה להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליה במסגרת הליך פלילי.

כנגד העותרת ובעלה וכנגד חברה שהשניים בעלי מניות בה ומנהליה, הוגש כתב-אישום בגין עבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, וחוק העונשין, תשל"ז-1977. העותרת ובעלה הורשעו במרבית העבירות שיוחסו להם; על העותרת הוטל עונש של מאסר בפועל למשך 10 חודשים בנוסף על עונשים אחרים ועל בעלה נגזר עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בנוסף על עונשים אחרים. ערעור שהוגש על-ידי המערערת ובעלה לבית-המשפט המחוזי נדחה ברובו ככל שהוא נוגע להכרעת-הדין, ואילו הערעורים ההדדיים של העותרת ובעלה ושל המדינה – נדחו. השניים ביקשו לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישו. בית-משפט זה דחה את הבקשה ועימה את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. בשלב זה פנו השניים לבית-המשפט המחוזי בבקשה לרצות את עונשם שלא במקביל. המדינה לא התנגדה לכך ובית-המשפט המחוזי קבע כי העותרת ובעלה ירצו את העונשים שנגזרו עליהם שלא במקביל. העותרת ביקשה מבית-המשפט המחוזי לדחות פעם נוספת את ריצוי עונש מאסרה, זאת בשל ניתוח שבעלה עתיד לעבור. בית-המשפט לא נעתר לבקשה, והיום העותרת משיגה על החלטה אחרונה זו.

המדינה, בתגובתה היום, חוזרת על הסכמתה לכך שבני-הזוג ירצו את עונשיהם באופן עוקב אחד לשני, אך אינה סבורה שבית-המשפט הגבוה לצדק צריך להתייחס לשאלת מועד תחילת ריצוי עונש המאסר על-ידי העותרת. עוד טוענת המדינה כי אם יש סמכות לבית-המשפט העליון הרי שהיא קיימת רק בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים. לגוף הדברים, מתנגדת המדינה לשינוי נוסף של מועד תחילת ריצוי עונש המאסר. היא מציינת כי בית-המשפט המחוזי היה ער לנסיבות האישיות של העותרת ובעלה וכי לא נפל פגם בהחלטתו. ואכן, מכל הטעמים האלה דין העתירה להידחות על סיפה וכך אנו מורים.

העותרת תתייצב לביצוע עונש המאסר ביום ראשון, ה-21.6.2009, בשעה 10:00.

ניתן היום, כ"ה בסיוון התשס"ט (17.6.2009).