אפרים שוחט נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

זהו "גלגול" נוסף בשורת ההליכים שנוקט העותר מזה כ8- שנים בפני ערכאות שונות, המכוונים כולם לתקיפת פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת.א 4653/92, שניתן ביום 20.10.94 על-ידי השופטת בלהה כהנא.

העותר ערער על פסק-דין האמור לבית-המשפט המחוזי אך ערעורו נדחה. בקשתו לקבלת רשות ערעור לבית-משפט זה נדחתה, וכך גם בקשתו לעיון חוזר בבקשה. שתי עתירות שהגיש העותר לבית-משפט זה נדחו גם הן. בקשתו לעריכת דיון נוסף נדחתה אף היא, והגם שביסוד הדחייה עמד אי-תשלומה של אגרת בית-המשפט, נקבע כי גם לגופה של הבקשה אין בה ממש. בין לבין הגיש העותר ערעורים חוזרים ונשנים על חיובו בתשלום אגרות בית-משפט, וערעורים אלה נדחו.

וכך קבע הנשיא אהרן ברק בהתייחסו לבקשת העותר לקביעת דיון נוסף (בשג"צ 6602/97 שוחט נ' בית משפט השלום ירושלים ואח', לא פורסם, ניתן ביום 10.12.97):

אפילו היה המבקש מופטר מתשלום אגרת בית משפט, ספק רב הוא (ואף זאת בלשון המעטה) אם היתה עתירתו מתקבלת... אין למבקש זכות מוקנית להמשיך להגיש ערעורים ובקשות עד שתתקבל החלטה המניחה את דעתו. עיקרון סופיות הדיון חל גם עליו. זאת ועוד - ההליכים הרבים והשונים שיוזם המבקש מצריכים הקדשת משאבים מינהלתיים ושיפוטיים. (שם).

אף-על-פי-כן, שב העותר והגיש את העתירה שבפנינו, שבגדרה לא העלה כל טענה חדשה, המצדיקה את שינוי התוצאה שאליה הגיעו כל הערכאות הקודמות. זאת, תוך שהוא שב ומתעלם מסדרי-דין תקינים ותוך המשך ההכבדה על המערכת המשפטית. עניינו של העותר מוצה בערכאות הקודמות, ובית-משפט זה לא יידרש לו מחדש בכל עת שבה מוצא העותר לנכון להגיש עתירותיו.

אשר-על-כן, דין העתירה - להידחות.

בשל נסיבותיו האישיות של העותר איננו עושים צו להוצאות. ברם, אם יוסיף העותר ויפנה לבית-משפט זה ללא עילה ובלא הצדק, תישקל להבא פסיקת הוצאות נגדו.

ניתן היום, כ"ה באלול תשס"ב (2.9.02).