מריה לואיסה אלטייט ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.בעתירה זו התבקשנו להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא יעניק לעותרת 1 אזרחות ישראלית. מן העתירה עולה כי עותר 2, אזרח ישראלי, והעותרת, אזרחית הפיליפינים, הינם ידועים בציבור כבני זוג החיים בישראל משנת 1996. לטענתם, הם מנהלים משק בית משותף ואף הביאו לעולם שני ילדים (העותרים 3 ו-4). כן נטען, כי "הסיבה היחידה שהם לא נישאו היא שהם לא מצאו בישראל דרך נאותה להינשא כדין". בשנת 2005 הגישו העותרים בקשה לקבלת אזרחות ישראלית עבור העותרת. בעקבות כך ניתנה לעותרת אשרת שהייה ונמסר לה שבחלוף שנה, ולאחר שתזומן לחקירה נוספת, תינתן לה אשרת תושב ארעי אותה יהיה עליה לחדש מידי שנה. בתום שש שנים, וככל שתוכח כנותם של הנישואין, תינתן לה אזרחות ישראלית. תשובה זו אינה מספקת את העותרים, הואיל ולהשקפתם עומדת לעותרת הזכות לקבלת אזרחות כבר עתה. לטענתם, מדיניות זו הנוהגת מספר שנים, אינה סבירה ולא מדתית מאחר והיא קובעת דפוס פעולה קבוע המייתר, הלכה למעשה, את שיקול-דעתו של שר הפנים לבצע אבחנה בין מקרים רגילים לבין מקרים שהטיפול הנדרש בהם יכול שיהיה קצר יותר.

המשיב, בתגובתו, סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי – פניה לבית-משפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת הרשות, לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, והשקפת זו מקובלת עלינו. מכוח צו בתי-המשפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח-2007, הועברה הסמכות לדון בבקשות התאזרחות מכח סעיף 7 לחוק האזרחות לבתי המשפט לעניינים מנהליים. אכן, עיון בעתירה מגלה כי העותרים ביססו תחילה את טענתם על הוראת סעיף 4(א) לחוק השבות, אולם בחינה מהותית של הבקשה מגלה כי הוראותיו של חוק האזרחות הן ההוראות החולשות על עניינם, ואין הם נכנסים לגדרו של חוק השבות, הואיל והזכות לשבות לפי סעיף 4(א) מוקנית אך למי שהיו בני משפחתם של יהודים טרם עלותם ארצה (בג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נג(2), 728 (1999); השוו: בג"ץ 5027/04 נמלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.12.2004)). נדמה שעל מסקנה זו אף העותרים אינם חולקים, שכן בתשובה שהגישו ביום 29.9.2008 ביקשו להתייחס לעניינם לפי סעיף 7 לחוק האזרחות (ראה סעיף 3 לתשובת העותרים). העולה מהאמור הוא כי עניינם של העותרים צריך להתברר בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה על הסף. בנסיבות אלו לא ראינו מקום ליתן צו לעניין הוצאות.

ניתן היום, כ"ח בתשרי התשס"ט (27.10.08)

.