אהרון צברי נ' משרד החקלאות ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

בעתירה שלפניי מבוקש להורות למשיבים לנמק מדוע לא יופסק הרג בעלי חיים לצורכי אכילה בישראל מאחר שמדובר בהתעללות בניגוד לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: החוק); מדוע המשיבים נותנים זכות לאחרים להוציא להורג בעלי חיים (כמו כבש או תרנגול) לעומת חיות משק המוגנות מכך (כמו סוס או חמור); מדוע המשיבים מבדילים בין בעלי כנף המוגנים מהריגה (כמו נשר) לעומת בעלי כנף המותרים למאכל (כמו תרנגול או אווז); ומדוע מפלים המשיבים בין סוגי דגים כך שדגי נוי מוגנים אך דגים אחרים אינם מוגנים. עוד התבקש בעתירה כי שר החקלאות יתקין תקנות בהתאם לחוק וימנע הריגת בעלי חיים לצורך אכילתם ויחיל עליהם את החוקים המגנים על חיות מחמד.

העותר, שאינו מיוצג, מציין בעתירתו כי ביום 26.4.2021 נשלחה פנייה רלוונטית בנושא למשיבים ובה "בקשה לחוות דעתם בנוגע לאיסור הרג בעלי חיים לצרכי אכילה בישראל", אך טרם התקבלה תשובתם של המשיבים. עם זאת, לעתירה לא צורפה כל אסמכתא המעידה על פנייה כאמור.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. העותר לא מיצה הליכים לעניין הסעדים המבוקשים וממילא לא איפשר לרשויות המוסמכות לשקול או לקבל החלטות. פנייה לרשות מינהלית צריך שתיעשה תוך מיצוי סביר של דרכי הפעולה ובמישרין מול הרשות תחילה (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד - משפט מינהלי דיוני 347-346 (2017); בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה (26.8.2018); בג"ץ 4876/19 שדה נ' משרד הבריאות (11.9.2019); בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 וההפניות שם (18.3.2020) ("על המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוטלת חובה מקדמית לשטוח את טענותיו והשגותיו בפני הרשות המוסמכת הנוגעת בדבר – לפני הגשת העתירה... חובת מיצוי ההליכים שרירה וקיימת גם כשמדובר בעתירות הנוגעות לביטול חוקים או תקנות")). מעבר לנדרש אציין כי על פני הדברים, לפחות חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה מצדיקים דחייה גם לגופו של עניין בהיותם כוללניים ונעדרי תשתית עובדתית לביסוסם.

סוף דבר, העתירה נדחית. משלא הוגשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז

באב התשפ"א (25.7.2021).