גרשון ליבל (שון לביא) נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.לפנינו עתירה שהיא חולייה נוספת בשרשרת הליכים אותם נוקט העותר, במטרה להביא לביטול פסק-דין מיום 4.4.04 של רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל).

2.ביום 26.11.02 הגיש העותר תביעה נגד משיב 2 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שעניינה היה בטענה בדבר אי קיום הסכם על-פה, בו נטל משיב 2 על עצמו לשלם לעותר, באופן אישי, סכום כסף בגין עבודות שבוצעו על-ידי החברה שניהל האחרון. בית-המשפט המחוזי קבע כי לא התקיימה התחייבות כאמור, והתביעה נדחתה על הסף בשל מעשה בית דין, העדר יריבות, והשתק שמקורו בהליך בוררות שהסתיים ואושר על-ידי בית-המשפט המחוזי. על פסק-הדין הגיש העותר ערעור לבית משפט זה, שנדחה ביום 27.6.05 (ע"א 4005/04).

בעקבות כך החל העותר לנקוט בהליכים שונים במטרה להביא לביטול פסק-דינו של הרשם, בין היתר, על ידי הגשתן של עתירות לבית-משפט זה. בעתירה הראשונה נטען כי פסק-הדין ניתן בחוסר סמכות, ועל כן יש להורות על ביטולו. עתירה זו נדחתה על הסף מן הטעם כי כל שהיה בה הוא ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לערעור שנדחה, וגם מן הטעם שלגופם של דברים לא נפל פגם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי (בג"ץ 10985/07). שתי עתירות נוספות שהגיש העותר באותו עניין, נדחו גם הן על הסף מנימוקים דומים (בג"ץ 2928/08 מיום 7.4.08, בג"ץ 4266/09 מיום 24.5.09). לצד עתירותיו נקט העותר שורה של הליכים אחרים, ובהם בקשה לביטול פסק-הדין המקורי ותובענה כי יוכרז שפסק-הדין חסר תוקף, עד שבאחד ההליכים מצא בית המשפט להוסיף כי "מתגנב לו החשש כי המערער [העותר] הינו מתדיין סדרתי, החוזר ומטריד את הערכאות השונות במדינה" (דברי השופט א' גרוניס בבשג"ץ 141/08 מיום 15.1.08).

3.עתה שב העותר ומבקש כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, נוכח טענתו כי הרשם אזר נטל על עצמו את ההכרעה בעניינו – שהיה צפוי להתנהל בפני שופטת אחרת – בחוסר סמכות. והרי גם לעתירה זו אין בידנו להיעתר, הואיל ומדובר בפסק דין חלוט שאין עוד דרך לשנות ממנו. לפיכך, ובצד ההחלטה לדחות את העתירה על הסף, אנו מחייבים את העותר לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 5000 ש"ח.

ניתן היום, י' באב התש"ע (21.7.2010).