ביידר דניס נושא נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

מן החומר שלפנינו עולה כי העותר נעצר יחד עם אחרים בחשד לתקיפת שוטרים, זאת לאחר שהחבורה נתבקשה להנמיך את המוזיקה שבקעה מהרכב שבו ישבו. בעקבות האירועים הוגש כתב אישום נגד העותר וחבריו. העותר מצדו הגיש תלונה נגד השוטרים בטענה כי בעת המעצר הכה שוטר באשכיו, וכי בתחנת המשטרה הוא הוכה והושפל ונמנעה ממנו האפשרות לראות רופא כבקשתו. תיק החקירה נסגר בנימוק של "עבריין לא נודע", ובאשר לנילונים – בנימוק של "חוסר ראיות". ערר שהגיש העותר נדחה על-ידי המשנה לפרקליט המדינה. הטעם העיקרי לסגירת התיק הוא שהעותר לא ידע להצביע על השוטר שפגע בו, ושחומר הראיות לא העלה כיצד נגרמה פגיעתו של העותר ומי פגע בו. נימוקים אלה ונוספים פורטו במכתב ששוגר לעותר מפרקליטות המדינה, המצורף לעתירה.

העותר משיג על ההחלטה לסגור את תיק החקירה ולדחות את עררו בעניין זה. הוא מלין על העיכוב במתן תשובה לעררו, וכן על ההחלטה לגופה. העותר מפרט את הנזק שנגרם לו עקב האלימות שהופנתה כלפיו, לטענתו, וסבור הוא כי יש די ראיות להגשת כתב אישום נגד השוטרים.

על אף הצער על הפגיעה המתוארת בעתירה, יש לדחות את העתירה על הסף. מעבר לעובדה שהעותר לא צירף כמשיבים לעתירה את השוטרים שבעניינם התקיימה חקירת מח"ש, העותר לא הצביע על עילה להתערבות בשיקול הדעת של רשויות החקירה והתביעה. כפי שנפסק פעמים רבות, שיקול הדעת המסור לרשויות האמורות בכגון דא הוא רחב ביותר, ואין בית משפט זה שם את עצמו בנעליהן. תלונתו של העותר נחקרה אך לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין, ועררו נדחה באופן מנומק לאחר שנבחנו כל טענותיו. לא מצאנו בהחלטות שנתקבלו בעניינו משום חוסר סבירות קיצוני המצדיק את שינוי ההחלטות שנתקבלו.

על כן, אנו מורים על דחיית העתירה.

ניתן היום, ט"ז בשבט התש"ע (31.1.2010).