גיאו- בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל

פסק-דין

בבית המשפט העליון

בג"ץ 5496/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל

העותרת:

גיאו- בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1.רשות מקרקעי ישראל

2.היועצת המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל

3.מנהל מנהל מקרקעי ישראל

4.כונס הנכסים הרשמי

עתירה למתן צו על-תנאי

פסק - דין

השופט י' עמית:

1.בעתירה שלפניי טוענת העותרת – אשר אינה מיוצגת – שורה של טענות הנסבות על נסח מקרקעין "שקרי", כדבריה. לטענתה, מינהל מקרקעי ישראל הנפיק "מסמך שקרי, שהינו תוצר של קנוניה פסולה, שנתבצעה תחת פועלם של אישים פסולים (בלשון המעטה) העושים ב'מינהל' כבתוך שלהם". לטענת העותרת, נסח זה אינו משקף את מצב הזכויות לאשורו.

בעתירתה מבקשת העותרת, בין היתר, לבטל את "אישור הכזב" שהוציא מינהל מקרקעי ישראל, באשר עצם קיומו של אישור זה "מותיר פתח לקיום 'עבירות מרמה' נוספות".

2.דין העתירה להידחות על הסף.

הדרך להשיג על נכונות מרשם המקרקעין אינה באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הוא הדין לגבי טענות בדבר עבירות מרמה למיניהן. ככל שהעותרת סבורה שנעברו עבירות פליליות על ידי מאן דהוא, תיכבד ותגיש תלונה מתאימה למשטרת ישראל.

3.בשולי הדברים, אמליץ בפני העותרת להסתייע בייצוג משפטי, למען יקל עליה לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים ולנסח את כתבי טענותיה באופן הולם, באשר נתקשיתי להבין מהעתירה את מהות הטענות והסעדים שנתבקשו.

4.אשר על כן, העתירה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' באלול התשע"ג (7.8.2013).