רגבים נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לאחר שמיעת טיעוניהם של באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

מתגובת המשיבים 3-1 לעתירה (מיום 23.2.2017) ומההודעה המעדכנת שלהם (מיום 1.11.2017) עולה כי הליכי הפיקוח והאכיפה באזור מושא העתירה התנהלו ומתנהלים באופן רציף. בכלל זאת נמסרו צווי הפסקת עבודה שונים, הוצאו צווים סופיים להריסה, ובוצעה החרמת טובין אשר הפרו צווים (קונטיינרים, טרקטור וחומרי בנייה). בנוסף, מסיור שנערך בשטח בחודש אוגוסט 2017 עולה כי העבודות באתר נמשכות. בדיון לפנינו נטען כי סיור נוסף בשטח נערך לפני כשבועיים ובעקבותיו יוגש דו"ח שיוביל להוצאת צווי הפסקת עבודה עדכניים.

המשיבים 3-1 הצהירו כי הליכי האכיפה והפיקוח באתר מצויים "בסדר עדיפות גבוה".

בא כוח העותרת טען כי מן הראוי שהעתירה תיוותר תלויה ועומדת ומחה על כך שהמדינה אינה נוקטת בכל הצעדים הנדרשים להפסקת ההשתלטות על המקרקעין ולהפסקת פעילותו הבלתי חוקית של חניון למשאיות ולכלים כבדים שנבנה במקום.

בא כוח המשיבים 3-1 טען כי אין מקרה זה מתאים להתערבות בית המשפט בסדרי העדיפויות לאכיפה שנקבעו על ידי הגורמים המוסמכים, ובפרט נוכח העובדה שהמשיבים אינם מתנערים מחובתם לאכוף את דיני התכנון והבנייה וכי הם נקטו ונוקטים בצעדים הנדרשים.

בא כוח המשיבה 4 טען כי מרשתו מעולם לא עסקה בעבודת הכשרת החניון באתר או בהרחבתו ולא בנתה בנייה בלתי חוקית בשטח מושא העתירה, וכי לא היה מקום לצרפה כמשיבה לעתירה.

כאמור לעיל; אנו דוחים את העתירה מטעמי המשיבים 3-1, ובהסתמך על פסיקה קודמת שלנו במקרה דומה [בג"ץ 9993/16 רגבים נ' שר הבטחון (19.10.2017)].

יובהר. אין בכך כדי לרמז שהעותרת פעלה בצורה שאינה הולמת עת הגישה את העתירה. יחד עם זאת, ראוי היה שהעותרת תצרף לעתירה כמשיב דווקא את מר דני זכריה הטוען לבעלות על השטח ושהשתלט (באופן לא חוקי לטענת המשיבים 3-1) על החלק המערבי של האתר וביצע בו פעולות שנועדו להרחבתו.

לא ראינו לנכון לקבל את בקשת העותרת לפי פקודת בזיון בית המשפט.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז בחשון התשע"ח (6.11.2017).