עו"ד שגיא מירום ואח' נ' שר הכלכלה ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

עיון בתגובת המשיבים (פסקה 37) מלמד כי הצווים המבוקשים בעתירה, המופנים נגד כשירותו של המשיב 3 לכהן בתפקידו, נדונו ונידונים בפני בית משפט זה בעתירות אחרות (בג"ץ 1762/12; בג"ץ 5956/14; בג"ץ 4669/14; בג"ץ 5968/15).

באחת מהעתירות (בג"ץ 5956/14) אף הוצא ביום 15.7.2015 צו על-תנאי, וכן הוצא צו ביניים המורה למשיב 3 שלא לדון בענייני הפירוק של יעל – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (בפירוק).

בנסיבות אלה, כאשר נדמה כי אכן קיימת חפיפה בטענות בין העתירה דנא לבין העתירות הנ"ל, אין טעם בקיום דיונים נפרדים לבירורן. ממילא אין להיעתר גם לבקשה למתן צו ביניים. מדובר למעשה בבקשה להרחבת צו הביניים שניתן בבג"ץ 5956/14 גם כלפי ענייני הפירוק של הר עמשא, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ. הדרך הדיונית הנכונה להגיש את הבקשה, הייתה באמצעות הגשת בקשות להצטרף כצד להליך בבג"ץ 5956/14 ולהרחבת צו הביניים שניתן שם, וזאת עוד בשלבים המוקדמים של אותו ההליך. מעיון במסד העובדתי שלפנינו עולה כי לא הייתה מניעה לעותרים לעשות כן, כאשר המשיב 3 החל לדון בעניינם בשנת 2013, בעוד שהעתירה בבג"ץ 5956/14 הוגשה בשלהי שנת 2014. מטבע הדברים, קיים קושי להיעתר לבקשת העותרים כאשר היא מוגשת בד בבד עם עתירה חדשה, בשלב דיוני כה מאוחר, ובאופן שמאלץ את בית המשפט לערוך בירור עובדתי כפול.

בשולי הדברים יצוין כי בבג"ץ 5956/14 הוגשה בקשה להצטרף כצד להליך, והיא נדונה לגופה, גם לאחר שהוצאו צו על תנאי וצו ביניים (ראו החלטה מיום 8.11.2015).

נוכח האמור, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ג' בכסלו התשע"ו (15.11.2015).