שמואל קריב נ' שר המשפטים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותר הוא אסיר המרצה מאסר עולם. בעתירתו מעלה העותר טענות נגד נהלי העבודה של ועדת השחרורים המיוחדת. בפועל, נדמה שהעותר מעוניין לתקוף את החלטת הוועדה בעניינו. מדובר, לפי העתירה, בהחלטה משנת 2004, אשר המליצה לקצוב את עונשו של העותר ל-40 שנה. כמו כן, מלין העותר על כך שבעקבות החלטה זו נשללו ממנו חופשותיו. בעתירה נטען בין היתר, כי ועדת השחרורים המיוחדת אינה נותנת זכות טיעון וכי ראוי ליתן חופשות גם לאסיר עולם שטרם נקצבה תקופת מאסרו.

2.דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. סעיפים 25 ו-28 ל חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א–2001, קובעים את הדרך בה יש לעתור נגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת. עתירה מסוג זה יש להגיש לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא לבית המשפט הגבוה לצדק. אשר לעניין אי מתן חופשות מן הכלא: לבית המשפט המחוזי נתונה אף סמכות לדון בעתירות נגד החלטות של שירות בתי הסוהר (כולל בנושא חופשות) בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972.

לפיכך נדחית העתירה על הסף.

ניתן היום, י"ב באב התשס"ט (2.8.09).