סבטלנה קוץ ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

1.בעתירה זו מתבקש המשיב ליתן טעם מדוע לא יעניק לעותרת 1, אזרחות ישראלית. מן העתירה עולה כי עותר 2, אזרח ותושב ישראל, והעותרת, אזרחית מולדובה, נישאו בנישואים אזרחיים בחודש אוגוסט 2003. מיום נישואיהם פועלים העותרים לקבלתה של אזרחות ישראלית עבור העותרת על-פי תהליך האזרחות המדורג. לטענתם, הם נתקלו בחומות של בירוקרטיה אותן העמידו פקידי המשיב בפניהם, ושמקורן בשרירות וחוסר תום לב.

המשיב בתגובתו עותר לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי – פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת הרשות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952.

2.השקפת המשיב מקובלת עלינו. מכוח צו בתי המשפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח-2007, הועברה הסמכות לדון בבקשות התאזרחות מכח סעיף 7 של חוק האזרחות לבתי המשפט לעניינים מנהליים. אכן, העותרים טוענים כי את עתירתם ביססו על הוראתו של סעיף 5(א) לחוק האזרחות, אולם עיון בעובדות הנטענות בעתירה מלמדות כי בעותרת לא מתקיימים אחדים מהתנאים הקבועים בסעיף 5(א) האמור.

משכך, דינה של העתירה להידחות, וכך אנו מורים.

ניתן היום, י"ט באב התשס"ח (20.08.08).