שלום דראב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטות ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ו- ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ש' כפיר ו - ד' קמפלר) מיום 8.3.2018 בעב"ל 11774-03-17, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' טרכטינגוט) מיום 24.1.2017 בב"ל 41956-11-15.

2.ביום 16.6.2009 הגיש העותר למוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב) תביעה לתשלום דמי פגיעה, בה בין היתר טען כי מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו היא תוצאה של אירוע בו הודח מתפקידו כסגן ראש עיריית ראש העין (להלן: האירוע). בהחלטה מיום 18.11.2009 דחה פקיד התביעות את תביעת העותר, בנמקו כי לא אירע לעותר "אירוע חריג" (להלן: ההחלטה הראשונה).

3.לנוכח האמור, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד ההחלטה הראשונה של פקיד התביעות. בפסק דין מיום 5.5.2011 דחה בית הדין האזורי את תביעת העותר, בקבעו כי לכל היותר נגרם לעותר בעקבות האירוע מתח מתמשך, וכי לא אירע לו "אירוע חריג". העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור בפסק דין מיום 3.12.2012 (להלן: ההליך הראשון).

4.ככל הנראה, הגיש העותר למשיב תביעה נוספת לדמי פגיעה בגין האירוע אשר נדחתה על ידי פקיד התביעות בהחלטה מיום 20.10.2015, בקבעו כי תביעת העותר בעניין זה נדחתה על ידי בית הדין האזורי ביום 5.5.2011, ועל כן לא ניתן לבדוק שוב את זכאות העותר לדמי פגיעה (להלן: ההחלטה השנייה).

5.אי לכך, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי נגד ההחלטה השנייה של פקיד התביעות. בפסק דין מיום 24.1.2017, דחה בית הדין האזורי את תביעת העותר מחמת "מעשה בית דין". העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור בפסק דין מיום 8.3.2018 (להלן: ההליך השני).

5.מכאן העתירה, בה שב וטוען העותר את אותן הטענות שטען בהליך הראשון ובהליך השני.

6.ברי כי דין העתירה להידחות על הסף.

7.הלכה ידועה ומושרשת היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, כאשר אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות נגד פסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 5393/12 ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה (5.8.2012); בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014); בג"ץ 369/15 פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015)).

8.המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, אלא מצויים אנו בסכסוך הנוגע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין העותר לבין המשיב.

לא עלה גם בידי העותר להצביע על טעות משפטית מהותית או שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. נהפוך הוא – עולה מהעתירה כי העותר בחר לנקוט בריבוי הליכים בגין אותה הפגיעה למרות שההליך הראשון סתם את הגולל על זכאותו לקבלת דמי פגיעה בגין האירוע.

9.סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ט באב התשע"ח (31.7.2018).