ציטרין בן ציון נ' שר המשפטים

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.העותר, בן ציון ציטרין, עתונאי במקצועו, עוסק במתן שירותי ייעוץ אסטרטגי תקשורתי. העותר ביקש בכתב העתירה שהגיש כי בית המשפט יורה למשיב, שר המשפטים, לפעול בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ולפרסם ב"רשומות" הודעה שיש צורך למנות שופט וגם/או שופטת שיכהנו בבית המשפט העליון וכן יקבע ויורה, בנוסף, למשיב "לכנס במהירות הראויה ותוך זמן סביר את הוועדה לבחירת שופטים לצורך השלמת מצבת השופטים...".

2.מספר שבועות לאחר שהוגשה העתירה, פורסמה הודעה ברשומות בדבר הצורך במינוי שופטים לבית המשפט העליון ואף נקבע מועד או מועדים לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. בהודעה על הצורך למנות שופטים, שפורסמה בילקוט הפרסומים מס' 6298 ביום כ"ז באלול התשע"א – 26 בספטמבר 2011, הודיע המשיב "כי יש צורך למנות שופטים כדלקמן: 3 שופטים של בית המשפט העליון...". לכיתוב זה הוספה הפנייה, זעירה למראה, להערת שוליים הנוקבת בשישה פרסומים שהופיעו בילקוט הפרסומים בשנים 2007 ואילך. עיון בפרסומים אלה מגלה רשימה מצטברת של 23 מועמדים לבית המשפט העליון.

3.משפורסמה ההודעה, פנה העותר בבקשה למתן צו ביניים, והפעם ביקש למנוע מן המשיב מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים – וזאת בתוקף תפקידו כיושב-ראש הוועדה, כל עוד לא יפרסם הודעה שיש צורך למנות שופטים כמספר המשרות שנתפנו בפועל (שניים ולא שלושה), וכל עוד לא יפרסם לאחר מכן הודעה בהתאם לכלל 11ב'(א) לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984. במהלך הדיון ויתר העותר על הטענה המתייחסת למספר המשרות שנתפנו שכן כוונת הפרסום היא למשרה נוספת, שאין מחלוקת כי תתפנה.

העותר סבור כי השר לא יצא ידי קיום הוראת כלל 11ב'(א) הנ"ל בדבר פרסום הודעה בדבר המועמדים לתפקיד שיפוט, 30 ימים קודם למועד הדיון במועמדותו. מי שקרא את הפרסום בילקוט הפרסומים מס' 6298 – כך סבור העותר בבקשתו החדשה – לא יכול היה לדעת כי בפרסום שכזה מתחיל המרוץ להגשת התנגדויות למועמדים, וגם מי שהבין, מן ההפניה בהערת השוליים, כי הכוונה היא לרשימת מועמדים לבית המשפט העליון, הרי שמדובר, כך מציין העותר, ברשימה בלתי רלבנטית. אכן, כלולים ברשימה גם מועמדים שנתמנו כבר לבית המשפט העליון וגם מועמדים שפרשו זה מכבר ממערכת השיפוט, אלא שאין בידנו להידרש לטענות אלה במסגרת העתירה שבפנינו ובמסגרת הסעד שנתבקש בה.

בצדק טוען המשיב כי הסעד המבוקש היום שונה בתכלית מן הסעד שנתבקש מלכתחילה בעתירה, וכי גם הנסיבות נשתנו. לפיכך, לא ניתן להכריע ולדון בשאלות, אותן מעלה הוא היום, במסגרת העתירה הנוכחית.

כיוון שכך, נדחית העתירה בלא צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג בחשוון התשע"ב (10.11.2011).