אודי פורת ואח' נ' כבוד השופט יוסף ריבלין ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. "העותרים הינם קהל של נאשמים העומד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים" (כלשון סעיף 1 לעתירה), המיוצגים כולם על ידי עו"ד דוד קולקר. טוען עו"ד קולקר, כי שופטי בית המשפט לתעבורה בירושלים (הם המשיבים בעתירה) גרמו עוול ללקוחותיו, בכך שמנעו ממנו להעיד במשפטם עדים מומחים בתחום בדיקת השכרות - ככל הנראה נוכח הסכמה דיונית מצדו לרכז את שמיעת המומחים בתיק אחד שנדון בהרכב מורחב (ת' 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי (לא פורסם)). בתגובת המדינה (אשר מסיבה לא ברורה לא צורפה לעתירה כמשיבה) נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף משורה של נימוקים. בכללם: צירוף עותרים; היות העתירה כוללנית ואי פירוט עובדות רלבנטיות; שיהוי; וקיומו של סעד חלופי במדרג הערעורי הרגיל.

ב. לאחר העיון דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה לבירור הטענות שבעתירה, ככל שיש בהן ממש - והמקום המתאים לבירורן היא ערכאת הערעור (ועל כך להלן). לענייננו די לציין, כי העתירה נדרשת לעניינם של חמישה עשר נאשמים (ראו בג"ץ 452/99 פרא נ' שר המשטרה (לא פורסם); בג"צ 10273/07 טיוס נ' משרד הפנים (לא פורסם)); כי היא מציגה עובדות חלקיות ביותר, וגם זאת רק לגבי חלק מהעותרים - אך חשוב מזאת אין העתירה מציינת כי בעניינם של לפחות שניים מהעותרים הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתם טען עו"ד קולקר בפירוש בשאלות שהוצגו בעתירה (ראו עפ"ת 55523-08-10 לוי נ' מדינת ישראל; עפ"ת 2200-09-10 כהן נ' מדינת ישראל). לשון אחר, לא רק שהפורום המתאים לדון בטענות המועלות בעתירה הוא בית המשפט שלערעור, זהו גם המצב בפועל.

ג. אין מקום להיעתר לעתירה. אין לצפות, כי בתי המשפט העמוסים יידרשו בשני מסלולים לאותם נושאים עצמם. אך בכך לא די. אלמלא העובדה ששני הערעורים שעלה בידינו לזהות הוגשו ימים בודדים אחרי הגשת העתירה, הייתי מציע לחייב את בא כוח העותרים אישית בהוצאות כבדות ביותר. ברם, כיון שהערעורים הוגשו כאמור מעט לאחר הגשת העתירה יתכן שעוצמת הפגם מתקהה במשהו; על כן ישלם בא כוח העותרים אישית 2,000 ₪ בלבד לקופת המדינה, בגין הטרחת בית משפט זה ובא כוח המדינה לעסוק בעתירה שלא היה מקום להגישה.

ניתן היום, כ"ה בתשרי תשע"א (3.10.10).