טרופיגן אירועים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

בעתירה דנן מבקשים העותרים כי בית משפט זה יצהיר שהמשיבות הפלו לרעה בעלי עסקים במתחם ירקונים בפתח תקווה (להלן: המתחם) וכן כי המשיבות התרשלו וגרמו לעותרים נזקים כלכליים. עוד מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבות ליתן היתר לשימוש חורג זמני ורישיון עסק לגן אירועים שהפעיל העותר 2 במתחם.

1.העותר 2 מנהל גן אירועים בשם "טרופיגן" במתחם ירקונים בפתח תקווה מזה כחמש עשרה שנים. המקרקעין בהם פעל גן האירועים עד לאחרונה מיועדים לחקלאות וגן האירועים פעל ללא היתר כדין. העותרים הגישו בקשה למתן היתר לשימוש חורג בשנת 1997 אך היתר כזה לא ניתן להם מעולם. בשל השימוש שעשו במקרקעין ללא היתר הוגש נגד העותרים כתב אישום לבית המשפט השלום בפתח תקווה. ביום 29.9.2013 במסגרת הסדר טיעון הודו העותרים והורשעו במיוחס להם וביום 19.12.2013 נגזר דינם ונקבע, בין היתר, כי מתוך התחשבות בהם ועל מנת לאפשר להם להיערך לסגירת גן האירועים צו הפסקת השימוש במקרקעין ייכנס לתוקפו ביום 19.5.2015 (ת"פ 10658-02-12). ערעורים על גזר הדין שהגישו העותרים מזה והמדינה מזה נמחקו ביום 16.6.2014 בהמלצת בית המשפט המחוזי, אך לאחר מחיקת הערעורים הגישו העותרים בקשה לחזרה מהודאתם ולניהול ההליך הפלילי. בקשה זו נדחתה ביום 16.11.2014 תוך חיוב העותרים בהוצאות המדינה בסך 15,000 ש"ח. העותרים הוסיפו והגישו בקשה לעיכוב ביצועו של צו הפסקת השימוש, וביום 1.6.2015 דחה בית משפט השלום בפתח תקווה את הבקשה בקובעו כי אין מדובר במצב שבו הכשרתו החוקית של גן האירועים מצויה בהישג ידם של העותרים והוסיף וציין כי אין תכנית מתאר כלשהי שיש לגביה אופק תכנוני נראה לעין אשר תוכל להתאים את ניהול גן האירועים לייעוד התכנוני של המקרקעין וכי "ספק אם אי פעם תהיה תכנית כזאת".

2.מכאן העתירה בה מדגישים העותרים כי היא אינה מופנית כלפי החלטה מנהלית כלשהי, והם שבים ומעלים כלפי המשיבה 1 טענת אכיפה בררנית, אותה העלו גם במסגרת ההליכים הפליליים שנוהלו נגדם. העותרים מוסיפים וטוענים כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה וכן עיריית פתח תקווה הבטיחו כי יינתן להם רישיון עסק ולאחר מכן היתר לשימוש חורג ולגישתם יש לחייבן לקיים הבטחות אלה. על כן מבקשים העותרים כי יינתנו להם הסעדים שפורטו לעיל.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

טענות העותרים בדבר אכיפה בררנית הועלו במסגרת ההליכים הפליליים שנוהלו נגדם והסתיימו בהסדר טיעון. אין מקום, אפוא, לאפשר לעותרים לשוב ולהעלותן במסגרת עתירה לבית משפט זה. אשר לבקשת העותרים למתן היתר לשימוש חורג זמני ורישיון עסק, בית משפט השלום קבע אך לאחרונה כי אין תכנית מתאר כלשהי בעלת אופק תכנוני נראה לעין, אשר תוכל להתאים את ניהול גן האירועים של העותרים לייעוד התכנוני של המקרקעין "וספק אם אי פעם תהיה תכנית כזאת". נראה על כן, כי העתירה בהקשר זה אינה אלא ניסיון לעקוף את פסק דינו החלוט של בית משפט השלום בפתח תקווה, וכזאת אין לאפשר. למעלה מן הדרוש יצוין כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים, בהינתן העובדה שהעותרים מנהלים למעלה מ-15 שנים גן אירועים על שטח המיועד לחקלאות ללא היתר וללא רישיון עסק כדין ואף הודו והורשעו בכך במסגרת הליך פלילי שנוהל נגדם. עתירתם למתן היתר לשימוש חורג מועלית לאחר שכבר הוצא נגדם צו להפסקת השימוש ולאחר שהארכה שניתנה להם בהקשר זה תמה (ראו והשוו: בג"ץ 8918/03 חסן נ' ועדת משנה לפיקוח, מועצת התכנון העליונה, המנהל האזרחי (4.6.2009); בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998)בע"מ נ' שרת התקשורת, פסקה 12 (9.9.2007)).

מטעמים אלו כולם, העתירה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' באב התשע"ו (10.8.2016).