אדוארד סטנקביץ ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

העותר 1 עלה לישראל בשנת 1995. המשיב 1 לא הכיר במעמד העותר כ "עולה" ולא העניק לו אזרחות ישראלית. העותרת, אמו של העותר, עלתה בשנת 1996. המשיב הכיר במעמדה והעניק לה אזרחות ישראלית, אך, הוא חזר ושלל ממנה את האזרחות לאחר מכן. כל זאת, משסבר כי העותרים הגישו לו מסמכים מזויפים. בעקבות כך, פנו העותרים (ביום 4.7.04) בעתירתם זו לבית המשפט. הם ביקשו, בין היתר, כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא להכיר במעמדם כאזרחים ישראלים.

העתירה נקבעה לדיון. אך, הצדדים הסכימו לדחות את הדיון בעתירה כדי לאפשר למשיבים לבחון את המקרה ולהודיע את עמדתם. המשיבים הגישו לנו את הודעתם (ביום 12.1.06), ולפיה, הסכימו להעניק לעותרים אזרחות ישראלית. לאור זאת, ביקשו כי נדחה את העתירה משהיא התייתרה. בתגובתם להודעה זו, מסרו העותרים כי הם מברכים על ההחלטה ומסכימים לדחיית העתירה, אך, מבקשים כי נפסוק לטובתם הוצאות. הם טענו כי המתינו זמן רב להסדרת מעמדם והדבר גרם להם סבל והוצאות רבות, וכי רק אחרי הגשת העתירה הסכימו המשיבים להסדיר את העניין.

בנסיבות אלה, ולאור הסכמת הצדדים, דין העתירה להידחות. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ו (18.1.2006).