תיסיר אבו כף ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים לשדרג את מעמדה של העותרת 2 ממעמד של תושבת ארעית בעלת רישיון מסוג א/5 למעמד של אזרחית ולחלופין למעמד של תושבת קבע. זאת, בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה).

בהמשך לדיון קודם שהתקיים ביום 8.7.2018 ולאחר שהעותר הציג המלצה של שר הכלכלה וכן המלצות מפרופ' ספיבק ומפרופ' זעירא, החליט שר הפנים להעניק לעותרת תושבות קבע. זאת, על רקע תרומתו החיובית של בעלה – העותר 1 – לשילוב האוכלוסייה הבדואית בכלכלת מדינת ישראל. עם זאת, בשלב הנוכחי לא ראה להעניק לה אזרחות, כאשר בא כוח המשיב מבהיר כי בקשה להתאזרחות תוכל להיות מוגשת בסוף השנה האזרחית הנוכחית.

הגם שבכך נעתר שר הפנים לסעד החלופי שבעתירה, עומדים העותרים על הסעד העיקרי של מתן אזרחות כבר בשלב הנוכחי.

שקלנו את טיעוני הצדדים. הסמכות בסעיף 3ג בחוק הוראת השעה היא בבחינת חריג מהכלל, והפעלתה אינה מוליכה בהכרח למתן אזרחות. רישיון לישיבה בישראל גם הוא יכול, במקרה המתאים, לענות על תכליות הסעיף.

בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנענו כי החלטת השר חורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות בהינתן המעמד שניתן והאפשרות לבקש שדרוג מעמד האזרחות תוך פרק זמן קצר.

בהעדר עילה, העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ה' בניסן התשע"ט (10.4.2019).