ועד בני היישוב הישן ואח' נ' 4-1. הרכב שופטי בית המשפט הגבוה לצדק שפסק בתיק בג"ץ 8283/18 ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

1.עתירה לביטול פסק דין שניתן בבית משפט זה ביום 9.8.2020 בבג"ץ 8283/18 ועד בני היישוב הישן נ' ממשלת ישראל (השופטים מ' מזוז, ד' מינץ ו- י' וילנר) (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין, נקבע כי יש לדחות על הסף את עתירת העותרים, ועד בני היישוב הישן – קהילה הנוהגת על פי משנתו הדתית של האדמו"ר מסאטמר – ושניים מחברי קהילה זו, בעניין מתן פטור גורף משירות צבאי לחברי קהילתם (לרבות הליכים מקדמיים הנוגעים לגיוס לצה"ל) מטעמים של אמונה ודת. זאת, בהינתן הקביעה שהעתירה איננה מגלה כל עילה להתערבות בסוגיה.

העותרים מסרבים להשלים עם פסק הדין, ועומדים על כך שזה ניתן בחוסר סמכות ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי – משלא התקיים דיון בעתירה ובמיוחד בנסיבות שבהן לא ניתנה כל החלטה בבקשתם להגיב לתגובת המשיבים, שלטענתם כללה טענות "לא-נכונות" שהטעו את בית המשפט.

2.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא שככלל בית המשפט הגבוה לצדק איננו משמש כערכאת ערעור על החלטות הערכאות המוסמכות, לא כל שכן כאשר עסקינן בפסק דין שניתן בערכאה זו – והעותרים לא הציגו טעם מבורר לסטות מכך (ראו והשוו: בג"ץ 5073/20 גרוסמן נ' בית המשפט העליון, פסקה 3 (28.7.2020); בג"ץ 1846/20 מכלוף נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (10.3.2020)). תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ "ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת במפורש כי לבית משפט זה נתון שיקול דעת אם לזמן את העותר לדיון בעתירתו, ומכאן ברי כי פסק הדין ניתן בסמכות; ובכל הכבוד, העובדה שלא ניתנה לעותרים אפשרות להשמיע את טענותיהם בעל פה או להגיש תשובה לתגובת המשיבים איננה מקימה כשלעצמה הצדקה להתערבות בפסק הדין – בפרט בהינתן שלא עומדת להם זכות קנויה בדין לעשות כן (ראו: תקנות 5 ו-7(ב2) לתקנות) ומדובר בעתירה שנדחתה על הסף.

העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה לעתירה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בתשרי התשפ"א (1.10.2020).