חיים מזרחי נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.לפנינו עתירה המופנית כנגד החלטה דיונית של בית משפט השלום בירושלים מיום 18.1.2016 שניתנה במסגרת ת"פ 55228-05-14 (השופט ש' הרבסט).

2.בשנת 2014 הוגש כנגד העותר כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות איומים והטרדה של גרושתו (להלן: המתלוננת). כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לעתירה, לאחר סיום פרשת התביעה שבה העידה המתלוננת, ביקש העותר להגיש הודעות שונות שזו נתנה במשטרה. בית משפט השלום קבע בהחלטה מושא העתירה כי הנאשם (היינו העותר) יוכל להגיש את ההודעות האמורות "בכפוף להסכמתו באשר לאמיתות תכנן ולא רק לעצם גבייתן".

3.העותר טוען כי החלטה זו של בית משפט השלום לוקה בחוסר סבירות קיצוני ודינה להתבטל, מאחר שהיא מכריעה את גורל ההליך הפלילי ושוללת ממנו, למעשה, כל אפשרות להתגונן. עוד מציין העותר שבית משפט השלום כלל לא התייחס לבקשתו לזמן לעדות עד הגנה נוסף.

הכרעה

4.דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי שעודו מתנהל בערכאה הדיונית. לכלל זה יש אמנם חריגים מצומצמים ונדירים, שעניינם מקרים שבהם מתעוררת טענה של חוסר סמכות או שרירות בתחום מינהלי טהור (ראו למשל: בג"ץ 6042/13 עדות נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 3 (3.9.2013); בג"ץ 1478/15 גבריאל נ' כבוד השופטת ורדה מרוז, פסקה 4 (1.3.2015)). אולם, מקרה זה אינו נופל לגדרם של חריגים אלה וממילא אינו נמנה עם המקרים המצדיקים את התערבותנו במסגרת זו. בפני העותר פתוחה הדרך להעלות את טענותיו במסגרת הערעור על פסק הדין כשזה יינתן וככל שהדבר יידרש, ואין צריך לומר כי איננו מביעים כל עמדה ביחס לכך.

5.סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א בשבט התשע"ו (31.1.2016).