חולה מוסא עודה ואח' נ' שר הפנים - משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

עתירה זו מופנית נגד החלטת המשיבה, שלא להעניק לעותר 2, בעלה של העותרת 1, רשיון לישיבת-קבע בישראל. מן האמור בעתירה ובנספחיה עולה, כי בקשת העותרת לאיחוד משפחות, שהוגשה למשרד הפנים בשנת 1994, נדחתה עוד ביום 20.5.1996. בתשובה לפניית בא-כוח העותרים מיום 3.5.01, הודיע היועץ המשפטי של משרד הפנים, כי בקשת העותרת סורבה בשעתו מטעמים ביטחוניים. להלן הוסיף, כי אם בינתיים חלו שינויים בנסיבות, בידי העותרת להגיש בקשה חדשה. במקום לפעול על-פי המוצע במכתב זה, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו, בה הם משיגים על צדקת ההחלטה מיום 20.5.1996, לדחות את הבקשה שהוגשה על-ידי העותרת 1 בשנת 1994, ומבקשים צו שיחייב את המשיבים לחזור בהם מהחלטתם. משנתבקש להתייחס להצעה, שנכללה בתשובת היועץ המשפטי של משרד הפנים לפנייתו, השיב בא-כוח העותרים, כי "בקשה חדשה לא תועיל ורק תגרום עינוי דין וסחבת".

דין העתירה להידחות על הסף. אם חפצו העותרים להשיג על צדקת ההחלטה שניתנה בעניינם בשנת 1996 היה עליהם להגיש את עתירתם זמן סביר לאחר מתן ההחלטה. משחלפו יותר מחמש שנים מאז מתן ההחלטה, אין אפשרות מעשית - וגם אין הצדקה - לנסות ולבחון אם ההחלטה, במועד בו ניתנה, הייתה סבירה. ככל שלעותרים עניין אקטואלי בהוכחת זכאותם לאיחוד משפחתם, עליהם לפנות ללשכת מרשם האוכלוסין בבקשה חדשה. משתוכרע בקשתם, וככל שתהיה להם עילה לעשות כן, יוכלו הם לשוב ולעתור לבית המשפט.

העתירה נדחית.

שופטשופטתש ופטת