נואל מוחמד חלילה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה רצונם של העותרים, כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. העותרת 1 (להלן: העותרת) הינה אזרחית ישראלית, ובעלה, העותר 2 (להלן: העותר), הוא תושב האזור. במסגרת העתירה, עוד מבקשים העותרים מתן צו ביניים, אשר ימנע מן המשיבים להרחיק את העותר מישראל, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

לטענת העותרים, נישואיהם נערכו ביום 26.1.02, בטרם חוקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, ומשכך, אין החוק הנ"ל חל עליהם.

בתשובתם לעתירה טוענים המשיבים, כי מעולם לא הוגשה בקשה להסדרת מעמדו של העותר בישראל, ומשנחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת שעה), ממילא לא יוכלו עוד העותרים להגיש בקשה כזו.

העתירה שלפנינו, הינה, למעשה, בקשה לאיחוד משפחות, אשר אין מקום לבדיקתה הראשונית בבית-משפט זה. אין העתירה דנן יכולה להוות תחליף להגשת בקשה לאיחוד משפחות. על העותרים יהיה למצות תחילה את ההליכים בפני הרשות המוסמכת לקבלת החלטה בבקשה שתוגש, אם תימצא להם עילה לכך, כמקובל במקרים דומים, ובהתאם למדיניות משרד הפנים, כפי שתהיה באותה עת.

מעבר לדרוש יוער, כי על-פי המצב החוקי שנקבע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, שתוקפו הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ד-2004, לא יינתנו אזרחות ורישיון ישיבה בישראל לתושבי האזור. בחינת חוקתיות החוק הנ"ל תלויה ועומדת בפני בית-משפט זה. זכויותיהם של העותרים שמורות להם אם יחול שינוי במצב המשפטי.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ח' בכסלו תשס"ה (21.11.04).