עמוס ויצחק בוקרה קבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ואח'

פסק-דין

בערכאה הראשונה התמקדו הצדדים בפלוגתאות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט ושהעיקריות ביניהם הן: האם חוזה הפרוגרמה הנושא תאריך 3/91 נכנס לתקפו בעת שנמסר למערערת ב10/91- אם אמנם כך הדבר, האם פקעה התחייבותה להתחיל את העבודות במועד שננקב בו ונותרה רק התחייבותה למועד סיום העבודה הנקוב בחוזה הפתוח מ10/91-.

שאלה זו עומדת גם במרכז הדיון בפנינו.

בית משפט קמא קבע על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי המערערת החלה לעשות הכנות לבצוע העבודה כבר ב1/91- והקדימה "נעשה לנשמע דהיינו עשייה לחתימת החוזים". מכאן שבפועל ראתה עצמה המערערת קשורה בתאריך התחלת הבנייה הנזכר בחוזה הפרוגרמה ובלשון השופט "קבלה על עצמה את עולם של תנאי חוזה הפרוגרמה וחוזה הפיתוח ברצון טוב ובנפש חפצה".

קביעותיו אלה של בית המשפט המושתתות על חומר הראיות שבא בפניו אינן מצדיקות התערבותנו.

המערערת מוסיפה וטוענת כי מועד התחלת הבנייה לפי חוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו וכי כל עוד תימסרנה הדירות במועדן אין הפרת הסכם מצד המערערת ומכתב הביטול, בטל.

טענה זו אינה מקובלת עלינו, כפי שלא הייתה מקובלת על הערכאה הראשונה. אף אם נניח כי המועד לתחילת הבנייה שננקב בחוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו, הרי התנאי שיש להתחיל בבניה חודש לאחר חתימת החוזה נשאר בעינו ומרוץ הזמנים יתחיל מיום חתימת חוזה הפיתוח (שהוא גם מועד מסירת חוזה הפרוגרמה) דהיינו 10/91.

עד מכתב הביטול מ11/92- בנתה המערערת חלקית, רק 74 יחידות שגם אלה לא הושלמו עד 12/93, מתוך 304 יחידות ולא התחילה לבנות את היחידות האחרות כאשר את כל 304 היחידות צריכה הייתה להשלים עד 1.6.93. מכאן שהחוזה הופר הפרה יסודית ומכתב הביטול תקף.

גם יתר קביעותיו של השופט קמא והמסקנות המוסקות על ידו, מקובלות עלינו.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97).