מאיר שינדלר נ' בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת ואח'

פסק-דין

השופט א' מצא:

הסעדים שהתבקשו בעתירה זו היו בשני מישורים. במישור עניינו האישי של העותר, התבקשו עיכוב ביצועו ופרסומו של פסק-דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין, "עד למתן החלטה בערעור על ההשעייה הזמנית ועל פרסום שמו של העותר"; ואילו במישור הכללי התבקש בית המשפט להורות למשיבים לקבוע נהלים או תקנות לטיפול בבקשות דחופות המוגשות לבית הדין המשמעתי הארצי.

מבוקשו של העותר במישור האישי כבר ניתן לו, למעשה, משנתתי ביום 4.9.01 צו ארעי המונע את ביצועו ופרסומו של פסק הדין עד להחלטה אחרת. ואולם, משניתן (ביום 17.10.01) פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בערעור, התייתרה העתירה בעניין זה, ויש לדחותה. טענת העותר כי הוא שוקל להגיש ערעור לבית המשפט העליון איננה רלוונטית לעתירה הנוכחית.

באשר למישור הכללי, הרי לאחר שעיינו בתגובות המשיבים ובתגובת העותר להן באנו לכלל מסקנה כי לעת הזאת אין עילה מספקת להתערבותנו בנושא זה.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה בחשון תשס"ב (11.11.01).