מיכאל אוזיק נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

העותר הועסק על-ידי המשיבה 2 (להלן: ישקר) ובשנת 1983 פוטר מעבודתו. לימים הגיש בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה נגד ישקר לתשלום פיצויים. בשנת 1999 ניתן פסק-דינו של בית-הדין האזורי, ובו נקבעה זכאותו של העותר לפיצויים מישקר. ישקר ערערה על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה וזה ביטל, בהסכמת הצדדים, את פסק-הדין, שניתן בהרכב חסר, והחזיר את העניין לבית-הדין האזורי לדיון בו מחדש. בעקבות עתירה שהגישה ישקר, הורה בית-משפט זה על קיומו של הדיון-מחדש בפני מותב, שלא היה שותף למתן פסק-הדין הראשון.

בתאריך 1.1.02 ניתן פסק דינו השני של בית-הדין האזורי, שקבע כי בפועל (לאחר קיזוז) העותר אינו זכאי לתשלום כלשהו מישקר. העותר ערער לבית-הדין הארצי, וזה דחה את ערעורו תוך שהוא עושה שימוש בסמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991-, המאפשרת לדחות ערעור על-בסיס מסקנותיו של בית-הדין האזורי, בלי להזדקק להנמקה נפרדת.

או-אז הגיש העותר את העתירה שלפנינו, שבמסגרתה נטען כי בפסק דינו לא התייחס בית-הדין האזורי לשאלות מהותיות שהעלה העותר ומכאן שלא ניתנה כל הנמקה בשאלות אלה, שעליה יכול היה בית-הדין הארצי להסתמך בהפעילו את תקנה 108(ב). עוד טען העותר, כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין - שבמסגרתן ניתנו שני פסקי-דין סותרים של בית-הדין האזורי, ולאור זאת שההליכים המשפטיים נמשכו שנים ארוכות עד כי הערכאה הראשונה איבדה את יתרונה על-פני ערכאת הערעור בקביעת ממצאים עובדתיים - מן הראוי היה כי בית-הדין הארצי יבסס את הכרעתו על הנמקה משל עצמו. העותר טוען, כי לו היה בית-הדין האזורי מנמק את הכרעתו, הייתה התוצאה שונה.

דין העתירה להידחות. בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית-הדין הארצי לעבודה ויתערב בהן רק במקרים שבהם נפלה טעות מהותית בפסק-דינו של בית-הדין הארצי או כשהצדק מחייב זאת ובשים-לב למידת חשיבותה הכללית של הסוגיה הנדונה. ראו דברי הנשיא מאיר שמגר בבג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, בע' 692; ובבג"ץ 5944/92 ח'טיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(1) 825, בע' 827.

במקרה שלפנינו לא עלה בידי העותר להצביע על טעות מהותית (משפטית או עובדתית) שנפלה בפסק-דינו של בית-הדין הארצי או על עיוות דין שנגרם לו. השאלה הנדונה אף אינה חורגת מתחומיו של הסכסוך המסוים שבין הצדדים. משכך, לא קמה עילה להתערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ' באלול תשס"ב (28.8.02).