אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

1.העותר מלין על ההחלטה בה דחה בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 1839-08-20; השופט א' סופר) את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל 58736-06-19; השופטת כ' פלד) – אשר קבע כי אין להתערב בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים לדחות את המלצת המומחה בדבר קביעת נכות בגין "נוירופתיה סוכרתית". בית הדין הארצי ציין בקצרה כי הוועדה "ראתה את הבדיקה, קבעה שהנוירופטיה לא הוכרה על ידי המשיב, וכי בבדיקה הקלינית לא נמצאו סימנים לכך" – מה גם שהמומחה שעל חוות דעתו מבקש העותר להסתמך הסתמך על ממצאי בדיקה של גורם אחר, ולא ערך אותה בעצמו. מכאן העתירה הנוכחית, בה טוען העותר כי הפנייה למומחה נעשתה משום שאיש מחברי הוועדה הרפואית לעררים לא היה אנדוקרינולוג – וכי בהעדר ידע בתחום זה, הוועדה לא הייתה רשאית לדחות את המלצות המומחה.

2.דין העתירה להידחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטותיו "מוגבלת למקרים חריגים, בהם התגלתה בהחלטה טעות משפטית מהותית וההתערבות נדרשת מטעמי צדק" (בג"ץ 3748/15 צוברי נ' בית הדין הארצי לעבודה (27.9.2016)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, שהרי הוועדה הרפואית לעררים נימקה את החלטתה לדחות את המלצת המומחה, ואין בעתירה שלפנינו טענות קונקרטיות לגופם של נימוקיה – להבדיל מהטענה הכללית בדבר חוסר המומחיות בתחום האנדוקרינולוגיה. אשר על כן, ובהתחשב בכך שהמומחה ביסס את חוות דעתו על בדיקות שערך גורם אחר, דין העתירה להידחות – גם מבלי להידרש לקביעת הערכאה הדיונית כי דווקא המומחה חרג מתחום מומחיותו, בעוד אחד מחברי הוועדה הוא נוירולוג "ונושא נוירופתיה הוא בתחום מומחיותו".

3.העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בחשון התשפ"א (11.11.2020).