מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' נ' המשרד להגנת הסביבה ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

עתירה זו תוקפת את תיקון מס' 9 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984 שיצר היטל לעניין הטמנת פסולת בקרקע. הטענה העיקרית שביסוד העתירה היא, כי הקרן שהוקמה באשר לכספי ההיטל אינה ממלאת את יעודה כתום עשור ורק חלק קטן מן הכספים שבקרן מנוצל למטרותיה; נטען כי בכל מקרה ההיטל גבוה מדי ויש להפחיתו. יצוין כי נושא גובה ההיטל נדון לפני שנים אחדות בבג"ץ 471/11 חן המקום נ' המשרד להגנת הסביבה (2012). מטעם משיבי המדינה נטען כי לא כצעקתה, כי אין העתירה מגבשת עילה חוקתית וכי בעוד מועד לפני הגשת העתירה השיב מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה לפניית העותרים בנושא, עוד נטען כי הקרן משמשת לייעודה וכספים מתוכה מוקצים כראוי למימוש מטרותיה. גם הכנסת סבורה, כי אין עילה חוקתית לביטול התיקון. "אדם טבע ודין" שביקשה להצטרף כידיד בית המשפט סבורה כי אין מקום לביטול הקרן, אך יש הרבה לעשות כדי שמטרותיה ימומשו.

לאחר עיון ושמיעת הצדדים לא מצאנו עילה חוקתית לביטול התיקון מס' 9 הנזכר. לגיטימיות בהחלט טענות באשר למימוש מטרותיה של הקרן ולשימוש ראוי בכספיה; אך חוסר יעילות ככל שהוא קיים – ואיננו מבעים דעה – אינו עילה חוקתית. העותר הוא חוף מכובד ומשמעותי במקרם הציבורי, כמאגד הרשויות המקומיות, ובידו דרכים שונות, בממשל ובמערכת הפרלמנטרית, לקדם מטרות לטובת הציבור. לא נכחד כי השל הישר מורנו, שחילופי שרים ומנכ"לים תכופים במשרד להגנת הסביבה מקשים על עיצוב מדיניות ראויה בנושאים בהם עסקינן, שהם חשובים לרוות הציבור; אך דבר זה אינו בשליטתנו, וכמובן אנו מכבדים את השלד המקצועי של המשרד להגנת הסביבה. לדעתנו יש מקום כי המשרד יאזין לטענות הגופים השונים שהעם בעלי עניין כמו העותר או גם אדם טבע ודין, אך מכאן ועד לביטול התיקון לחוק והקרן רחוקה הדרך, והאמצעי "נשך יום הדין", החוקתי – קיצוני מדי. אשר להפחתת ההיטל, הכתובת לכך מצויה לעת הזאת בחצרי הממשלה והכנסת, ששיעורו מפוקח על-ידיה. אין מניעה כי הנושא ישוב ויידון על-ידי גורמים אלה בהתחשב בלקחים.

איננו נעתרים לעתירה, אך הנושא כמובן ראוי ללימון מתמיד והזכויות שמורות.

ניתן היום, ט' בניסן התשע"ז (5.4.2017).