זויא מסארווה ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים שנורה למשרד הפנים, הוא המשיב, לאשר לעותר 2 להתאזרח בישראל עקב נישואיו לאזרחית ישראלית, היא העותרת 1, זאת על רקע בקשה לאיחוד משפחות שהגישו העותרים. לטענת העותרים החלטתו של המשיב להאריך את משך ההליך המדורג, ולא לאשר קבלת אזרחות לעותר 2, היא החלטה שאינה סבירה באופן קיצוני.

2.לאחר עיון בעתירה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. העתירה בעיקרה נוגעת להחלתו של סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב – 1952, שעניינו במתן אזרחות לבן זוג נשוי. על-פי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 ופרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק זה, עתירות בנוגע לסעדים או החלטות המבוססות על סעיף 7 לחוק האזרחות יידונו בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לעותרים קיים, אפוא, סעד חלופי בדרך של פנייה לבית משפט לעניינים מנהליים (ראו בג"ץ 2903/12 ורד פנחסי בנימין נ' שר הפנים (21.5.2012)). מאחר וקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשת העותרים, אין מקום לדון בעתירה בערכאה זו.

3.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתשרי התשע"ג (10.10.2012).