דוד שמבי נ' מועצה מקומית אור עקיבא

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר:

עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 1286/04. העותר מלין על כך שדחיית תביעתו וכן ערעורו על-ידי בתי הדין האיזורי והארצי לעבודה מקפחת אותו וזאת בהשוואה לעובדים דומים לו, עד כדי כך שתוצאת פסקי הדין "זועקת מאי צדק וחוסר סבירות".

העותר אשר שימש כמשנה לגזבר המשיבה, הגיש תביעה להפרשי שכר בהתבסס על הטענה כי שכרו היה מוצמד לשכר גזבר המשיבה. כאמור, תביעתו נדחתה ואף ערעור שהגיש לבית הדין הארצי על פסק דינו של בית הדין האיזורי - נדחה.

דינה של העתירה להידחות על הסף. בית משפט העליון אינו ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. בגדר מושכלת יסוד – התערבות בית משפט זה בפסקי דין של בית הדין לעבודה תיעשה רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש תיקונה (ראה בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ(1) 693, 673).

עיון בפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר מעלה כי שתי הערכאות דנו בכובד ראש בתיק. בית הדין האזורי בחן את כל הראיות ונימק את הכרעתו בפסק דין ארוך ומפורט. בית הדין האזורי התייחס בהרחבה לסוגיית ההצמדה לחוזה בכירים וקבע כי:

"מטרת חוזה הבכירים הינה לתמרץ עובדים איכותיים לעבוד במסגרת השלטון המקומי, וקבלת הטענה כי הזכות לתנאים הניתנים במסגרת חוזה בכירים, יכולה לקום גם מכח הצמדה לעובד בכיר זה או אחר, מבלי שהמוצמד יעמוד הוא עצמו בדרישות, מבלי שהמוצמד יחתום על חוזה ומבלי לקבל את אישור משרד הפנים או משרד האוצר, משמיטה את כל ההגיון הטמון בחוזה בכירים ועוקפת את מטרתו".

בית הדין הארצי בחן את פסק דינו של בית הדין הארצי וקבע כי הנהגת חוזה בכירים היא שינוי דרסטי בתנאיהם של נושאי משרה ומשכך אין מקום להיעתר לערעורו של העותר אשר הסתמך בעיקרו על סעיף 5 בנספח לחוזה העסקתו. השאלה שמציב העותר עניינה למעשה בפרשנות חוזה ספציפי והיא אינה מעלה שאלה משפטית המצדיקה התערבות של ערכאה שלישית. לפיכך המקרה אינו ראוי להיכנס בין כותלי בית המשפט הגבוה לצדק.

מעבר לכך, יש ממש בטענת המשיבים לגבי השיהוי. די בשיהוי הרב מאז ניתן פסק הדין על-ידי בית הדין הארצי לעבודה כדי לחסום את הדיון בעתירה זו. 14 החודשים אשר חלפו מלמדים על יסוד השיהוי הסובייקטיבי, קרי: הוויתור מצד התובע וכן השינוי לרעה מצד המשיבה. המשיבה הסתמכה על תוצאות פסק הדין והדבר בא לידי ביטוי בניהול תקציבה, שהרי הסכומים הנתבעים אינם מגולמים בתקציב המועצה המקומית ומן הסתם מיועדים לצרכי ציבור אחרים.

לפיכך, דין העתירה להידחות.

ניתן היום, י"ח חשון התשס"ז (9.11.06).