זוהיר אבו עצב נ' שר הפנים

פסק-דין

עתירתם של העותרים מכוונת נגד ההחלטה שלא לאשר את בקשת העותר מס' 1 - שהוא תושב קבע בישראל - לאיחוד משפחות ולמתן רשיון לישיבת קבע בישראל לאשתו, העותרת מס' 2. אחרי שהוגשה העתירה הודיעו המשיבים כי החליטו "לאשר את בקשת איחוד המשפחות האמורה, בהתאם לנהלי משרד הפנים שבנדון, דהיינו על פי ההסדר המדורג". מכיוון שכך זכו, אפוא, העותרים במבוקשם והעתירה באה על סיפוקה.

2.יצויין כי לבקשת העותרים הבהירו המשיבים, לענין חישוב תקופות שהייתה כדין של העותרת מס' 2 בארץ לצורך קביעת סוג האשרה שתונפק לה, כי בתקופה שבין שנת 1995 ושנת 2000 "עוכב אישור הבקשה בגין מניעה בטחונית ולכן לא ניתן לקצר את תקופות ההסדר המדורג". העותרים חלקו על כך וטעו שיש לקצר את התקופות. ענין זה חורג ממסגרת העתירה כפי שהוגשה ואין מקום לדון בו כאן.

3.העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ג באייר תשס"א (6.5.01).

המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444