יוסף אבו דיאב נ' מדינת ישראל

פסק-דין

העותר, אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות ועבירה של שהייה בלתי חוקית, מבקש כי עם שחרורו מהכלא לא יגורש לירדן ויאופשר לו להישאר באיו"ש. העותר אכן נולד באזור, אך על-פי העובדות שבידי המשיבה, עוד בהיותו ילד בן 10 עזב עם הוריו את האזור לירדן ולטענת המשיבה, לאחר הצהרת הגירה של אביו וקביעת מרכז החיים בירדן משך שנים, איבדו העותר והוריו את מעמדם באזור.

בשנת 2000 נכנס העותר לאזור באשרת ביקור, ומאז 2001 שהה באזור ובישראל שלא כדין. במהלך משפטו הפלילי טען העותר בפני בית המשפט כי הוא תושב ירדן, ולאחר ריצוי עונשו יגורש לירדן. כעולה מגזר הדין בית המשפט המחוזי אף הביא את גירושו לירדן בגדר שיקוליו. בעת השימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות, הצהיר העותר כי לא רק הוא תושב ירדן אלא גם אשתו וארבעת ילדיו. הממונה על ביקורת הגבולות, לאחר שמיעת טענותיו, החליט להרחיק את העותר לירדן בתום מאסרו.

בנסיבות אלה אין עילה להעתר לבקשתו של העותר כי יאופשר לו להישאר באזור, שכן שהייתו תהיה שלא כדין.

נוכח העובדות כפי שנפרשו לפנינו, דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ה בטבת התשס"ו (25.1.2006).