סעיד הרביד ואח' נ' פרי תנובה בע"מ ואח'

פסק-דין

בית הדין האזורי לעבודה נמנע מלפסוק פיצויי הלנת שכר על פיצויי פיטורין שנפסקו לעותרים לפי הסכם קבוצי, מעבר למגיע על פי חוק. בית הדין הארצי אימץ את פסק-דינו של בית הדין האזורי ללא הנמקה משלו. על כך העתירה שלפנינו, שהטענה העיקרית בה היא העדר הנמקה כחוק.

על טענה זו יש להשיב בשנים: האחד, כי בית הדין האזורי נימק את קביעתו בכך שחובת המעביד לשלם פיצויי פיטורים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד מכוח סעיף 20(א) לחוק הגנת השכר התשי"ח1958-, חלה רק על פיצויים מכוח חוק. גם אם קביעתו והנמקתו שגויים, ואכן נראה שכך הוא מאחר וניתן לפסוק פיצויי הלנה על פיצויי פיטורין על פי הסכם, אין זו עילה להתערבות בית משפט זה שכן, אין די בכך שבית הדין נקלע לכלל טעות, אלא נדרש כי מדובר בבעיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית כללית המעלה ענין עקרוני שהשלכתו נרחבת (בג"ץ 6218/00 הסופרת קורינה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נא(2) 63), ואין כך בענייננו.

השני, תקופת ההלנה נבעה מחילוקי דעות ממשית ואמיתית בין הצדדים בענין חלותו של ההסכם הקיבוצי על העותרים. במצב דברים זה, אין תימה שבית הדין לא פסק פיצוי הלנה אף שלא זה היה נימוקו.

בית הדין הארצי לא ראה טעם מספיק להתערב בתוצאתו של פסק הדין של בית הדין האזורי ודחה את הערעור. משכך, לא היה חייב הוא בהנמקה משלו (רע"א 129/88 מרים גבריאלוב נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות פ"ד מב(1) 864). לפיכך, ובשל העובדה שאין בפסק הדין משום גרימת אי צדק לעותרים, מוצאים אנו לדחות את העתירה על הסף מחמת העדר עילות להתערבותנו.

ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשס"ב (17.10.01).