עלי שרחביל נ' משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר כי נורה למשיבים לתת טעם מדוע הם מבקשים לפנותו מהדירה ולמסור את החזקה בה לידי צד ג'.

כפי שעולה מהעתירה, העותר הגיש בבית משפט השלום בירושלים כתב תביעה שבו הוא ביקש כי בית המשפט יצהיר כי הוא הבעלים של הזכויות בדירה. במסגרת ההליך נתן בית משפט השלום צו מניעה זמני שלפיו לא תיעשה דיספוזיציה בדירה והשוכרים מטעם הנתבעים יוכלו להמשיך ולהתגורר בה עד להכרעה בתיק העיקרי. לאחר מתן הצו הגישו הנתבעים בתיק בקשה שבה טענו כי העותר השתלט על הדירה וסילק ממנה, בכוח, את השוכר מטעמם בניגוד לאמור בצו המניעה. ביום 6.7.2011 החליט בית משפט השלום כי "אם אכן התובע [העותר כאן] השתלט על הדירה – עליו לפנותה תוך 24 שעות. משטרת ישראל תסייע לנתבעים בביצועו של צו זה".

מכאן העתירה שלפניי שבמסגרתה טוען העותר כי בידי המשטרה אין צו עשה וכי היא אינה מוסמכת לפעול על פי צו שהוצא על ידי בית משפט הדן בהליך אזרחי. עוד טוען העותר, כי המשטרה אינה רשאית לבצע את הצו כיוון שהוא אינו ברור שכן אינו מפרט את מקום הפינוי ואת זהות המפונה.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, שכן עניינה של העתירה הוא בסכסוך אזרחי שטרם בא על פתרונו בערכאות האזרחיות.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. העותר, על אף טענותיו, לא הצביע בעתירתו על כל עילה מתחום המשפט המנהלי המצדיקה התערבותו של בית משפט זה, ונראה כי עתירה זו היא הלכה למעשה ניסיון לתקוף את החלטת בתי המשפט המוסמכים בהליכים האזרחיים. כידוע, בית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיהם של בתי המשפט, ואין במקרה זה כדי להצדיק סטייה מהלכה זו (ראו למשל: בג"ץ 428/11 גרג'י נ' משרד הבריאות (טרם פורסם, 18.1.2011)). במידה והעותר מעוניין להשיג על החלטתו של בית משפט השלום מיום 6.7.2011, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן במסגרת ההליך האזרחי. במידה ואכן יעשה כן שמורה לו הזכות להעלות את הטענות שהועלו בעתירה זו נגד ההוראה שניתנה למשטרת ישראל, ואין בפסק דיננו משום הבעת עמדה בנוגע לטענות אלה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ג בכסלו התשע"ב (19.12.2011).