ועד העובדים של החברה קדישא גחש"א ואח' נ' השר לענייני דתות ואח'

פסק-דין

העותר מלין על החלטתו של שר הדתות לקבוע, ברשיון שניתן לחברה קדישא, כי השכר המירבי שיינתן לעובדים ולבעלי תפקידים בחברה לא יעלה על שלוש פעמים השכר הממוצע במשק, בחנו העתירה והתשובה לה. שוכנענו בשני אלה: ראשית, כי השר היה מוסמך לקבוע ברשיון תנאים באשר לשכר המירבי שישולם לעובדי חברה קדישא סמכותו זו מעוגנת בסעיף 4(ב) לתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז1966-; שנית, כי שיקול הדעת שהופעל על ידי השר הוא המתחם הסבירות, וזאת על רקע המציאות שהתגלתה בפניו ובפנינו באשר למשכורת שהחברה קדישא שילמה.

מטעמים אלה, דין העתירה להדחות. למותר לציין שאין בפסק דיננו גם כדי למנוע טענות של עובדים אינדיבידואלים באשר לשכרם שלהם. כמובן טענות אלו תידונה תמיד במסגרת נורמטיבית, שנקודת המוצא שלה הוא פסק דיננו שלנו, לפיו התנאי שקבע המשיב הוא כדין.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י' באדר א' התש"ס (16.02.00),

בפני באי כוח הצדדים.