יעקב יחיאל נ' שר הבטחון

פסק-דין

השופט מ' חשין:

עתירת העותר לפנינו היא כי נורה את המשיב, שר הביטחון, לבוא וליתן טעם מדוע לא יעשה לגיוסו לשירות בצבא הגנה לישראל. המשיב הסביר בתשובתו בכתב, באורח מפורט, מדוע אין הוא נענה לבקשת העותר, ולהשלמה הוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי העותר עצמו ומפי בא-כוח המשיב.

עיקרי הדברים הם אלה, שבשנת 1988, בעת שהגיע לגיל גיוס, התייצב העותר לבחינת כושרו והתאמתו לשירות ביטחון. העותר עבר בדיקות רפואיות ובדיקות אישיות כמקובל, ולסופן של אותן בדיקות הוחלט כי אין מקום לגייסו לשירות ביטחון. העותר לא השיג על החלטה זו.

בחלוף כעשר שנים, בשנת 2000, והוא כבן עשרים ותשע, פנה העותר ללישכת גיוס וביקש להתנדב לשירות סדיר. בקשה זו שלעותר נידונה בידי בעלי סמכות רבים, ומיקצתם אף ראיינו אותו באורח אישי. כך, למשל, ראיין את העותר ראש חטיבת תיכנון ומינהל כוח-אדם בצה"ל. לסופם של ההליכים הוחלט, לאור מיכלול נתוניו, שלא להיעתר לבקשתו של העותר. השאלה הנשאלת היא אם החלטה זו האחרונה החלטה היא שראוי כי נתערב בה ונהפכנה על פיה?

אין חולקים על כך ששיקול דעת מוקנה לו למשיב ולבעלי הסמכות על-פי חוק שירות ביטחון שלא לגייס לצבא אנשים שלדעתם אין זה ראוי לגייסם. האם בעניינו של העותר נפל פגם בשיקול דעתם אל אלה? תשובתנו לשאלה היא בשלילה. שמענו את טיעוניו של העותר, ועם כל הבנתנו לבקשתו לא נמצא לנו כי נפל פגם בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות עד שנוכל לצוות עליהן כבקשתו.

העתירה נדחית.

היום, כ"ד בשבט תשס"ד (16.2.2004).

שופטש ופטתשופט