סמיון גאורגיטה נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

בקשתה של העותרת היא כי נורה למשיב, שר הפנים, לרשום את נישואיה לבעלה המנוח וליתן לה מעמד של עולה או תושבת קבע בישראל מכוח נישואין אלה.

העותרת - אזרחית רומניה - קיבלה אשרת שהייה מסוג א5 עד ליום 31.12.98. האשרה ניתנה לה לאחר שהמשיב קיבל את פנייתו של יהודי אזרח ישראל, בשם דסקלו. מר דסקלו פנה בשנת 1995 במכתב אל המשיב, תאר את מצוקתו עקב מחלתו הקשה ועקב הצורך שלו בהשתלת כלייה "מקרוב משפחה מדרגה ראשונה". הוא טען כי מצא אשה מתאימה מרומניה שתטפל בו ותסעד אותו, ואף תתרום לו כליה. לפנייתו צרף אישור לקיום נישואי פרגוואי עם העותרת. כעולה מתשובת המדינה, נענה המשיב לבקשה, ונתן לעותרת אשרת שהייה מסוג א5, וזאת מנימוקים הומניטריים.

בתצהיר התשובה שהגישה, טוענת הממונה על אשרות לזרים במנהל האוכלוסין שבמשרד הפנים, כי מלכתחילה התעוררו ספקות אם אכן נישואי העותרת למר דסקלו לא היו "נישואין פיקטיביים", וזאת בשל תוכן פנייתו הנזכרת לעיל. התרשמות זו התחזקה אצלה לאחר שבמכתב מיום 12.11.95 פנה מר דסקלו בשנית למשרד הפנים בבקשה לבטל את רישום הנישואין. במכתבו הנוסף ציין:

"חלפו מספר חודשים והתברר לי שהנישואים לא יעלו יפה ולכן מוגשת בקשה זו על מנת לבטל את הבקשה המשותפת לנישואים".

ביום 19.9.97 פנה מר דסקלו בשלישית למשרד הפנים. בפנייתו זו הודה על הסיוע והעזרה שקיבל מהמשרד, ושב וביקש כי תוענק לעותרת תעודת זהות ישראלית, על מנת שתוכל לתרום לו כליה. בקשתו זו של מר דסקלו סורבה והודע לו על כך במכתב מיום 9.11.97.

זמן קצר לאחר מכן נפטר מר דסקלו. העותרת ביקשה אשרה לישיבת קבע בשל היותה אלמנתו. בקשה זו סורבה, ומכאן העתירה.

באת כוח המשיב הבהירה בתשובתה, כי סירובו מבוסס על כך שמלכתחילה הקשר בין בני הזוג לא היה קשר של הקמת תא משפחתי, ולדעתו לא היו אלה נישואין כנים - נישואי אמת. לפיכך, סבר המשיב כי אין הצדקה להעניק לעותרת מעמד בישראל, המוענק בדרך כלל לבני זוג שהקימו משפחה.

בנוסף לכך טוענת באת כוח המשיב, כי מדיניותו של המשיב היא, שעם פקיעת קשר הנישואין - מחמת מיתה או גירושין - אין מקום להעניק מעמד קבע לאזרח זר הנמצא "בתקופת המבחן המדורגת" לקראת קבלת מעמד קבע או אזרחות עקב נישואין.

בנסיבות הענין שלפנינו, איננו רואים לנקוט עמדה אם מדיניותו האמורה של המשיב ראוייה היא ומבוססת בדין. עניינה של העותרת אינו דומה מלכתחילה למקרה בו על פניו נראה, כי היו נישואי אמת של הקמת "תא משפחתי" שהמשיב מבקש להעמידם במבחן הזמן לצורך הענקת מעמד קבע.

כעולה מתצהיר התשובה ומההודעה הנוספת, המשיב פיקפק בכנות טענת הנישואין, ואישור השהייה ניתן לעותרת מטעמים הומניטריים ובהתחשב בצרכים של מר דסקלו המנוח, לטיפול ועזרה סיעודית. משפג הצורך האמור עוד בטרם שוכנע המשיב כי אכן נוצר קשר נישואין בין העותרת והמנוח, לא ראה המשיב להעניק לעותרת מעמד של קבע בישראל.

לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ד בשבט תש"ס (31.1.2000).