מאג'די זעתרי נ' שרות הבטחון הכללי

פסק-דין

העותר נעצר בישראל, מכוח פקודות שהוצאו נגדו על-פי תחיקת הביטחון, בשל חשד למעורבותו בביצוע עבירות פעילות חבלנית עוינת, שחלקן בוצעו באזור יהודה ושומרון וחלקן בוצעו בישראל. בעתירה, שהופנתה נגד איסור פגישה של העותר עם סניגורו מתוקף צו שניתן על-ידי שירות הביטחון הכללי, ביקש בא-כוח העותר כי נבחן את שאלת סמכותו של המשיב לעצור את העותר בישראל, על-פי דיני המעצר הנהוגים באזור, וזאת לנוכח היותו של העותר רשום במרשם האוכלוסין כתושב ירושלים.

שמענו את טענות הפרקליטים בישיבת אתמול, ולבקשת בא-כוח המדינה דחינו את המשך הדיון בה להיום. לקראת הישיבה הוגשה לנו תגובה מפורטת בכתב מטעם המשיב. כן שמענו טיעון משלים על-פה בישיבת היום מפי עו"ד ניצן. מן החומר שהוצג לעיוננו עולה, כי שאלת הסמכות, שבא-כוח העותר העלה בטיעונו בכתב ועל-פה, כבר נדונה והוכרעה על ידי בית-המשפט בבג"ץ 1622/96. יצוין, כי אף שבא-כוח העותר שלפנינו הוא גם מי אשר ייצג את העותר בפרשתה של האסמכתא הנזכרת, לא טרח הפרקליט המלומד להביא לפנינו את דבר קיומו של פסק-הדין, אשר דחה את כל טענותיו לעניין הסמכות, שאותן חזר והעלה גם לפנינו.

יצוין, כי בא-כוח העותר הופיע גם בבג"ץ 6743/97, שאף בו עורר השגות על תקפות מעצרו לפי תחיקת הביטחון של תושב ישראל. אף שם דחה בית-המשפט את טענותיו, וגם פסק-דין זה לא מצא בא-כוח העותר להביא לפנינו במסגרת טיעונו. נראה לנו, כי דרך התנהלות זו, הגורמת להעסקת בית-המשפט לשווא, אינה מתיישבת עם חובתו האתית של עורך-דין כלפי בית-המשפט.

לגוף העניין: החומר החסוי בו עיינו שניים משופטי ההרכב בישיבת אתמול, לא הותיר ספק בדבר צדקת מניעתו של העותר, לעת הזאת, מלהיפגש עם עורך-דין, ומשנאמרו הדברים לבא-כוח העותר, שוב לא עמד על עתירתו; ובעקבות הערות בית-המשפט הודיע בא-כוח העותר כי הוא חוזר בו מטענותיו גם בנושא היעדר הסמכות.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כה' באלול תשס"ג (22.9.2003).