גיא מרגליות נ' עירית אשדוד ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

העתירה מכוונת כנגד החלטה של המשיבה 2 מיום 24.12.97 בה נקבע, כי על יזם או קבלן הבונה בתחומה של העיר אשדוד בניה רוויה, אשר מקיימת תנאים מסוימים, לדרוש מרוכשי הדירות כי יתקשרו בהסכם עם חברת ניהול והחזקה. החיוב נכלל בגדר התנאים להוצאתם של היתרי בנייה. מן העתירה עולה, כי מאז קבלתה של ההחלטה הנזכרת נתקבלו החלטות נוספות שצמצמו את תחולתה של ההחלטה המקורית.

אין סיבה שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יפתח שעריו בפני העותר, שכן יכול הוא לקבל סעד בבית המשפט לענינים מינהליים. העתירה מכוונת נגד החלטה של המשיבה 2, היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אשדוד. מכוח פרט 10 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן -החוק), מוסמך בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירות בעניני תכנון ובניה, בכפוף לחריגים מסוימים. מכאן שהשגותיו של העותר כנגד ההחלטה המקורית (ואף כנגד אלו שבאו בעקבותיה) יכולות להתברר בפני פורום אחר. כך הדבר אף לגבי טענה של חוסר סמכות, שהינה אחת מבין הטענות המועלות בעתירה נגד ההחלטה. העותר צרף כמשיבה אף את עירית אשדוד, היא המשיבה 1. גם עתירות כנגד ההחלטות של רשות מקומית, למעט חריגים מסוימים, נתונות לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים (פרט 8 לתוספת הראשונה שבחוק). מכאן, שבין אם נתייחס לעתירה כנוגעת לעניני תכנון ובניה ובין אם מכוונת היא כנגד החלטה של רשות מקומית, ניתן לבררה בבית משפט אחר. אכן, לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בעתירה, לפי סעיף 15(ג) ו-(ד) לחוק יסוד: השפיטה (למשל: בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229). דא עקא, העניין המועלה בעתירה אינו מסוג העניינים שמצדיקים סטיה מן הכלל האומר שעל עותר לעשות שימוש בסעד חלופי. חרף טענותיו של העותר וחששו כי ועדות מקומיות ורשויות מקומיות אחרות יפעלו בדרך דומה, אין מקום שבג"ץ ידון בעניין. היה ותתקבל העתירה על ידי בית המשפט לענינים מינהליים, ישיג העותר את מבוקשו (כפוף לאפשרות ערעור על ידי הצד שכנגד). היה ותידחה העתירה, תהא פתוחה הדרך בפני העותר להגיע לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים.

העתירה נדחית, איפוא, על הסף.

ניתן היום, כ"ה בתשרי תשס"ד (21.10.03)