אמיר בצלאל נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר מורה למשיבה "לקיים את חוקתה של מדינת ישראל ואזרחיה גם על ידי ההתייחסות החוקתית הנכונה אל הרשות השופטת כרשות בעלת עצמאות מלאה. ומתוקף זאת להורות... שהעתירה תידון בהליך של חוקה ויינתן לה שם ומספר הליך בהתאם".

העותר טען בעתירה כי השאלה המשפטית העיקרית העומדת להכרעה היא "במה נבדלים ערכי היסוד של מדינת ישראל ואזרחיה אצל בעל תפקיד ברשות מחוקקת מאשר אצל שופט?".

2.העתירה כפי שהוגשה אינה ברורה ואינה מגלה עילה משפטית הראויה לדיון משפטי. העותר טען טענות כלליות מבלי שהצביע על עילה משפטית המאפשרת להעניק לו סעד המוכר בדין (ראו למשל בג"ץ 4497/11 טובה יהודאי נ' משרד הפנים (3.7.11)). בית המשפט אינו דן בשאלות משפטיות כלליות, מבלי שהונחה תשתית עובדתית ומשפטית שיש בה כדי להעניק סעד לעותר.

3.העתירה נדחית על הסף מבלי שנתבקשה תגובה. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' בחשון התשע"ב (17.11.2011)

.