שמעון אזרן - יו"ר איגוד הימאים האחרון ואח' נ' שר התחבורה ואח'

פסק-דין

1.עניינה של העתירה הוא בצוות ימאים ישראלים באניות סוחר ישראליות. ביום 24.1.99 התקבלה החלטת ממשלה לשנים 2002-1999 (החלטה 4797), על פיה יש להוסיף ולצמצם את חובת הציוות בימאים ישראלים ל8-4- אנשי צוות באניה, כפי שיוסכם בין משרדי התחבורה והאוצר. כן נקבע בהחלטה סכום תמיכה שנתי שיינתן על ידי הממשלה לענף הספנות, וזאת בכפוף להפחתת חובת הציוות של אניות ישראליות באנשי צוות ישראליים ולצעדי התייעלות בהיקף ובאופן שיוסכם בין משרדי הממשלה. בהמשך לכך, אף תוקנה ביום 25.11.99 תקנה 2 לתקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות בצוות ישראלי) (הוראת שעה), תשנ"ח1998- (להלן: התקנות), ונקבע כי באניות הפוקדות באופן סדיר נמל בישראל תהיה חובת ציוות בקברניט ישראלי ובששה ימאים ישראליים בדרגות הסמכה של קצינים. בנוסף הוארך תוקפן של התקנות עד ליום 31.12.01. מועד תחילתו של התיקון 60 ימים מיום פרסומו.

העותרים תוקפים את ההחלטה ואת התקנות. לטענתם, אין אלה מקיימות את דרישת הציוות של אניות ישראליות בצוות ישראלי במידה הראויה. הן גם סותרות את מטרת ודרישת סעיף 30 לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג1973-, הקובע כי "בכלי שיט ישרתו, ככל האפשר, אנשי צוות ישראליים בלבד". תרעומתם היא גם על קיפוח, לטענתם, של ימאים דירוגיים לעומת קצינים, בכל הנוגע לחובת הציוות של אניות באנשי צוות ישראליים.

2.בתגובה מטעם המדנה נפרשה בפנינו הבעייתיות הרבה שבהעסקת מספר רב של ימאים ישראליים על אניות. בקשר לכך נאמר בתגובה מטעם המדינה, בין היתר, כך:

"מקומה של מדינת ישראל אינו נפקד מכלל מדינות המערב המתקשות להתמודד עם התחרות הקשה בענף הספנות הבינלאומי. הדרישות בדין הישראלי בכל הנוגע להיקף צוות הבטיחות ומספר הימאים המקומיים אשר יש לצוות במסגרתו היו מחמירות, ואף עלות ההעסקה של ימאי ישראלי אינה מן הנמוכות. לא זו אף זו; השינויים המדיניים באזור תרמו את תרומתם להחרפת התחרות בה נתונה הספנות הישראלית. בעבר, גרם 'החרם הערבי' לצמצום פקידתן של אניות זרות את נמלי הארץ, וכתוצאה מכך התחרות הבינלאומית של חברות הספנות הישראליות היתה מתונה יחסית. תהליך השלום באזור והשפל בענף הספנות הבינלאומית הוביל למצב הנוכחי, בו 63 חברות ספנות זרות פוקדות עם אניותיהם את נמלי הארץ באורח סדיר ומהוות תחרות קשה לספנות הישראלית.

כתוצאה מכל אלה, נוצרה אף בישראל מגמה של מכירת אניות ישראליות, של מעבר אניות מן המרשם הישראלי ל'דגלי נוחות' ושימוש של חברות הספנות הישראליות באניות חכורות הרשומות ב'דגלי נוחות'.

בעקבות זאת, ירד מספר האניות הרשומות במרשם הישראלי מ52- אניות בשנת 1992 ל26- אניות בשנת 1999".

על רקע זה נעשו מאמצים בדרג ממשלתית לשיפור כושר התחרות של ענף הספנות הישראלי. החלטת הממשלה הנדונה ותיקון התקנות נעשו על רקע מגמה זו.

3.עיינו בפרטי העובדות והטענות אשר בתגובת המדינה ובתגובה מטעם המשיבה השניה, ומקובל עלינו שהתקנות במתכונתן כיום משקפות, כטענת המדינה, איזון בין התנאים שיאפשרו לחברות הספנות הישראליות להתחרות בענף הספנות העולמי, לבין הרצון לשמור מינימום של תשתית ימאית ישראלית. כפי שמצויין בתגובה, זכו התקנות להסכמת איגודי הימאים. ניתן, על כן, לומר, שפעולות הממשלה ושר התחבורה עונות על ככל האפשר אשר בסעיף 30 לחוק המצוטט לעיל.

4.גם הטענה בדבר הפליית ימאים דרוגיים לעומת ימאים בעלי דרגות קצונה דינה להידחות. ההצדקה בעניין זה מוסברת בתגובה מטעם המשיב, בה מודגשת החשיבות שאותו צוות ימאים ישראליים על האניה יהיה בעל דרגת קצונה. גם בנושא זה הסברי המשיב הראשון מקובלים עלינו.

5.סיכומם של דברים, אין עילה להתערבותנו, לא בהחלטות הממשלה ולא בתקנות. אשר על כן, הודענו ביום שמיעת טענות בעלי הדין (13.9.2000) על דחיית העתירה.

יש להמציא העתק פסק דין זה לבאי כוח בעלי הדין.

ניתן היום, ד' בתשרי התשס"א (3.10.2000).