האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים נ' המועצה לניסויים בב

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

בעתירתה דרשה העותרת, כי המשיבים יפעלו להתקנת כללים המסדירים את מתן ההיתרים לעריכת ניסויים בבעלי-חיים, שבמרכזם קביעת הוראות בעניין מזעור הסבל הנגרם לבעלי-חיים שבהם מתבצעים ניסויים (להלן: הכללים). בנימוקי העתירה נטען, כי על המשיבים מוטלת חובה להתקין את הכללים מכוח הוראות סעיפים 4(1), 4(2) ו4-(4) לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), תשנ"ד1994-. עוד דרשה העותרת, כי יינתן צו ביניים שיוֹרֶה למשיבה 2 להימנע ממתן היתרים לביצוע ניסויים בבעלי-חיים, וזאת עד אשר תתברר העתירה.

לאחר שבית-משפט זה הוציא צו על-תנאי, הודיעו המשיבים כי החלו בהליכים להתקנת הכללים. במהלך דיון בעתירה שהתקיים בתאריך 20.2.01, חזרו המשיבים על הודעתם, וביקשו כי תינתן להם אורכה לסיים את מלאכת התקנת הכללים ופרסומם. המשך הדיון נדחה איפוא, תוך שקבענו:

המשיבים יגישו הודעה משלימה בתוך 60 ימים. היה ונלמד מן ההודעה כי הכללים הותקנו כנדרש, תימחק העתירה, תוך שניתן את דעתנו לבקשת העותרת כי ייפסקו לטובתה הוצאות-משפט.

היה ותוך 60 הימים לא יותקנו הכללים, ייקבע הדיון בפנינו ובגדרו נדון בבקשת העותרת למתן צו ביניים.

בתאריך 23.4.01 הודיעו המשיבים, כי הכללים הותקנו והועברו לפרסום. המשיבים טענו איפוא כי ראוי למחוק את העתירה.

או אז הגישה העותרת תגובה, שבגידרה טענה כי התקנת הכללים נעשתה על דרך ההפניה לכללים מקבילים החלים בארצות-הברית, כי הכללים שהותקנו הועמדו לעיון הציבור אך בספריית משרד הבריאות בירושלים ובאינטרנט, וכי על-כן יש להסיק כי מדובר בכללים שהותקנו למראית-עין בלבד.

בכתב-תשובה מפורט שהגישו המשיבים הוסבר, כי יש אומנם לדחות לגופן את טענות העותרת כנגד הכללים - וזאת מנימוקים שונים - אלא שממילא מדובר בטענות חדשות שלא נטענו בעתירתה, ומשכך על העותרת להגיש עתירה נפרדת בעניין זה.

בתאריך 30.5.01 הודיעתנו העותרת, כי מבקשת היא למחוק את עתירתה תוך שמירת זכותה להגיש עתירה נוספת המתייחסת לטענותיה כנגד הכללים שהותקנו. עם זאת, העותרת הודיעה כי היא עומדת על בקשתה לפסיקת הוצאות. בעניין זה הודיעו המשיבים, כי מוסכם עליהם שהגשת העתירה זירזה את התקנת הכללים, אלא שראוי כי בקביעת גובה ההוצאות יילקח בחשבון מכלול הנסיבות, ובין היתר, גם עמידת העותרת על העתירה חרף התקנת הכללים.

לבקשת העותרת, העתירה איפוא נמחקת. אך מובן הוא, כי בפני העותרת פתוחה הדרך להגיש עתירה חדשה הנוגעת לטענותיה בעניין הכללים שהתקינו המשיבים.

לאחר שיקול הגענו לכלל דעה, כי בנסיבות העניין על המשיבים לשאת בהוצאות העותרת בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, י' בתמוז תשס"א (1.7.01).

המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444