דרפקין ולרי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

המערער הועמד לדין בגין הריגה. הוא הורשע בדינו, והוטל עליו מאסר בפועל בן שלושים חודש, מאסר על תנאי לשנתיים והתנאי שבמשך שלוש שנים מסיום ריצוי עונשו לא יעבור עבירה על פקודת התעבורה. כן נשלל ממנו רשיונו לצמיתות. בנוסף לכל אלה חוייב לשלם לעזבון המנוחה 50,000 ש"ח. הערעור הוא על הכרעת הדין וגזר הדין.

לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת הדין. זו מבוססת על ממצאים שקבעה הערכאה הראשונה המעוגנים בחומר הראיות. ההיפותיזה שהעלה בא כוח המערער אין לה עיגון בחומר הראיות, ובדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

אשר לעונש - עונש המאסר בפועל שהוטל אינו קל כלל וכלל. עם זאת, לא מצאנו מקום להתערב בו. המערער גרם למותה של ילדה ולפציעתה של אחרת. בנסיבות אלה אין מקום להקלה בעונש המאסר בפועל. לעומת זאת הננו סבורים שיש להכניס מספר שינויים בחלקי פסק הדין האחרים. באשר לעונש מאסר על תנאי - יש לתקן את התנאי באופן שיחול בכל מקרה שיש בו עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגופו של אדם. הפסילה מלהחזיק ברשיון תהיה לעשר שנים.

באשר לפיצוי האזרחי - בטרם נחליט בו אנו מבקשים לשמוע את עמדת עזבונה של המנוחה. מזכירות בית המשפט מתבקשת להזמין אותם (על פי הכתובת של הסבתא גב' לילי עשור, ת.ד. 417 אילת 88000. באת כוח המדינה תברר באמצעותה את כתובת ההורים).

התוצאה היא איפוא כי הערעור על ההרשעה נדחה; הערעור על עונש המאסר בפועל נדחה. הערעור על התנאי התקבל כאמור, והוא הדין בערעור על הפסילה.

אשר לפיצוי נמשיך לדון במועד חדש שייקבע על ידי המזכירות.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ב', 14.7.97, עד השעה 12:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים.

יש להזמין את המערער לשמיעת הערעור בכל הנוגע לפיצויים, וכן את המדינה.

ניתן היום, ז' באייר התשנ"ז (14.5.97),

בפני באי כוח הצדדים.