יורי מקסימצ'וק נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

1.העותר אזרח אוקריאני שאינו יהודי, מבקש מאיתנו להורות למשיב לשחררו ממעצר ולאפשר סיום תהליך התאזרחותו מכוח נישואין לאזרחית ישראל, ילידת אוקראינה - מרינה ליאשנקו (להלן: "מרינה) - אשר עלתה לישראל וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.

העותר הגיע לישראל כתייר מאוקראינה על פי הזמנתה של מרינה, אשר הציגה תעודת נישואין לפיה היא והעותר נישאו באוקראינה ביום 4.2.1998. לעותר ניתנה אשרת תייר לתקופה של חודש ימים אשר הוארכה עד ליום 6.8.1998 ומאז הוא שוהה בארץ שלא כדין. בנובמבר 1998 הגיש העותר בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, אך מאז הוא ומרינה לא עשו דבר לקידומו של הליך זה. בינתיים התרחשו הארועים שאת השתלשלותם נפרט להלן.

2.ביום 6.9.1998 התלוננה מרינה במשטרת ישראל בטענה כי העותר איים על חייה וכי הוא אלים כלפיה. ההודעה שמסרה במשטרה, ככל שהיא מתייחסת לנישואיה לעותר, מעוררת על פניה ספק בכנותם של הנישואין בינה לבין העותר. מכל מקום מתארת ההודעה מסכת קשה של אלימות כלפיה. בהודעה נוספת שמסרה במשטרה יום לאחר הגשת התלונה, תארה מרינה את אלימותו של העותר כלפיה, ציינה שהיא מפחדת ממנו וכי הוא היה כזה גם ברוסיה. ב14.12.2000- התייצבה שוב מרינה במשטרה והתלוננה נגד העותר על מעשי האלימות. בעקבות תלונה זו נעצר העותר ועקב פניית המשטרה הוציא המשיב צו גירוש נגד העותר מכוח הסמכות הנתונה לו בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. בעקבות ההחלטה לגרש את העותר מן הארץ החליטה הפרקליטות שלא להמשיך בהליכים הפליליים נגד העותר. ביום 7.1.2001 פנה בא כוח העותר למשיב בבקשה לשחרר את מרשו ממעצר ולאפשר לו להמשיך בתהליכי התאזרחות.

עקב הגשת הבקשה נערך בירור מטעם המשיב עם מרינה באמצעות חברתה ששימשה כמתורגמנית; בבירור זה סיפרה מרינה לגב' כרמון, הממונה על אשרות וזרים במשרדו של המשיב, כי העותר נוהג לתקוף אותה וכי היא מפחדת ממנו. לאחר שיחה זו החליטה הגב' כרמון לדחות את הבקשה לשחרר את העותר ולאפשר לו להמשיך בהליכי ההתאזרחות בעודו שוהה בישראל. כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו.

3.עיקר טענותיו של בא כוח העותר בפנינו מבוססות על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, בו נקבע הכלל כי המשיב אינו רשאי להמנע מדיון בבקשה להתאזרחות המוגשת בידי בן זוגו של אזרח ישראלי רק משום שהוא שוהה שלא כדין בישראל. על סמך הלכה זו מבקש בא כוח העותר כי נורה למשיב להתעלם מכך שהעותר שוהה בישראל שלא כדין. לטענתו, על פי אותה הלכה, ניתן לקיים את הבירור בדבר כנות נישואיהם של העותר ומרינה בעת שהעותר ישהה בישראל כאדם משוחרר.

בא-כוח המשיב מצידו טוען, כי עניינו של העותר הוא בגדר החריג שנקבע בהלכת סטמקה, שכן נוכח הסכנה לשלום הציבור בכללותו ולמרינה בפרט, אין אפשרות לקיים בירור יסודי בסוגיית כנות קשר הנישואין שעה שהעותר שוהה בישראל. לפיכך, טוען הוא כי על העותר לצאת תחילה את ישראל לפרק זמן של שלושה חודשים במהלכם יעשה המשיב בירור מקיף ויסודי הן בדבר כנות נישואיו למרינה והן בדבר מסוכנותו. רק לאחר בירור זה תימסר ההחלטה הסופית של המשיב באשר לבקשת ההתאזרחות של העותר.

עמדת המשיב מקובלת עלינו. אין לך כלל שאין לו יוצא מן הכלל ואמרנו את הדברים אף בפסק דין סטמקה עצמו. יש נסיבות בהן נוכחותו של מבקש אזרחות עלולה להשפיע על בירור העובדות ולהכביד על האפשרות לברר עובדות לאשורן. על פני הדברים נראה כי עניינו של העותר בא בגדר נסיבות אלה. הרחקתו של העותר השוהה שלא כדין בישראל תקל על בירור העובדות ותאפשר הן את בחינת מסוכנותו כלפי מרינה והן את בחינת כנות הנישואין. לפיכך, איננו רואים יסוד להתערב בהחלטת המשיב לפעול כאמור.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ד באדר תשס"א (19.3.2001).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.